שירון "שומרים ורועים"
עם מיכל קנדל ונחמה אלעל
מי יצילנו מרעב?
ומי יאכילנו לחם רב?
ומי ישקנו כוס חלב,
ומי ישקנו כוס חלב?
למי תודה, למי ברכה?
לעבודה ולמלאכה!
מי יתן לנו כסות בקור?
ומי בחושך יתן אור?
מי יעל מים מן הבור,
מי יעל מים מן הבור?
למי תודה, למי ברכה?
לעבודה ולמלאכה!
אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי
והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי,
שומר עברי על סוס לבן בלילה שחור,
על שפת הכנרת
טרומפלדור היה גבור.
ת"א הקטנה, חולות אדומים,
ביאליק אחד.
שני עצי שיקמים, אנשים יפים-
מלאים חלומות.
ואנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות,
כי לנו, לנו, לנו, ארץ זו.
כאן- איפה שאתה רואה ת'דשא
היו פעם רק יתושים וביצות
אמרו שפעם היה כאן חלום נהדר,
אבל כשבאתי לראות
לא מצאתי שום דבר.
יכול להיות שזה נגמר.. יכול להיות שזה נגמר….
יש לי גן ובאר יש לי
ועלי בארי תלוי דלי
מדי שבת בא מחמדי
מים זכים ישת מכדי.
כל העולם ישן – הס!
נם תפוח ואגס
אימי נמה, נרדם אבי
ערים רק אני ולבבי.
אשיר לך שיר עתיק, נושן
אשיר לך זמר על שושן.
היה היו לפני שנים
שני שושנים, שני שושנים.
היה זה כבר, רחוק היום,
אחד לבן, שני אדום.
בני גן אחד, כשני אחים,
צמחו עלה, צמחו חוחים.
עת בא הבוקר צחור גוון
פקח עיניים הלבן,
וערב בא ורד היום
עצם עיניים האדום.
ובלילות ובלילות
נשבו רוחות בם קלילות.
כה לבלבו עד באה יד,יד שקטפה שושן אחד,
ואין יודע עד היום –
את הלבן או האדום.
ורק יודעים, כי הנותר
ליבו נשבר, ליבו נשבר…
היה היו לפני שנים
שני שושנים, שני שושנים.
היה זה כבר, רחוק היום,
אחד לבן, שני אדום.
אל גינת אגוז ירדתי
לראות באיבי הנחל
לראות הפרחה הגפן
הנצו הרימונים.
לכה דודי נצא השדה
נלינה בכפרים
נשכימה לכרמים
נראה אם פרחה הגפן
פיתח הסמדר הנצו רימונים
שם אתן את דודי לך
עורו, אחי, אל תנומו,
לעבודתכם אנא קומו!
יה-חי-לי-לי-הה עמלי…
העולם עומד על עבודה
הריעו, שירו בקול תודה!
העבודה היא כל חיינו,
מכל צרה תוציאנו!
בה נמצא עושר והצלחה
גם תביא לנו ברכה!
מטל שמים וכל מגד,
לחם לאכול וללבוש בגד.
ובכן אחי, נא לעבודה
הריעו, שירו בקול תודה!
ראו בטלנים, שומרים שם,
יופי-די, יופי-דה.
זקופי קומה מלאי חן,
יופי דיה-ה.
אין הם גויים חלילה וחס,
עברים המה, בני ישראל.
יופי-דיה יופי דיה…
הבו לנו סוסים
סוסים אבירים X2
ורובה על שכם,
ורובה על שכם עם כדורים X2
ולשמור בלילה ישלחו אותי X2
אני מתגעגע,
אני מתגעגע אל ביתי X2
ענה נא איתנו השבב
ענה נא, ענה נא השבב
צא נא איתנו השבב
צא נא, צא נא במעגל
יא לילי, יא לילי…
קומו ונצא במחולות
קומו ונצא במעגל
אויר רחמים במרחב X2
אויר חמדה לנשמות X2
יה לילי, יה לילי…
הולם צעדי
בדמי הליל,
אי שם, הרחק,
שועל מילל…
הסכת ושמע,
שומר ישראל.
הבט, עוד מעט
גם השחר יהל!
הומה סהר
עיני פקוחה.
ינום עובד,
שקט, מנוחה
ידע שור קונהו
וחמור גם חמור ידע
וחמור אבוס בעליו
על כן אל נא תתמהו, ידידי
לשמע אגדה
על חמור חמור מאולף
גאלו ללחמאר לוין?
גאל: יא ללחטאב יא ללעין X2
כפר אל כפר יביע אומר
ומספרים תמיד עליו
תחת עץ שקמה או תומר
זה לזה כל בני ערב
עם בוקר לשדה יצא פלח
והחמור הלך
עם הפח לשאוב מן העין
אפנדי עם הכרס רץ לכרך
ולחמור על גב
החוטב עצים שוב טוען
המדבר ישאנו על דבשות גמלים
בצואריהם יצלצלו פעמונים גדולים
שאנו, שאנו, למדבר שאנו X2
לי, לי, לי, לי, לי, לי, לי, לי
חלילה לכם תחללו הרועים נמים
ובלילות על השבילים
הכוכבים רומזים
שאנו, שאנו, למדבר שאנו X2
לי, לי, לי, לי, לי, לי, לי, לי
קדרו, קדרו פני השמים
ורוח עז רעש.
קבלו, קבלו הרי אפריים
קרבן צעיר חדש
על הר, על הר נישא גבוה
שומרים עברים חונים.
ואל הרי, הרי גלבוע,
פניהם מועדים.
שומרים עברים מהגליל
בצללי הרים.
ועל זרועות ידיהם
גוף חברם נושאים.
הוי, נוחה, נוחה חברינו.
ושכב לנצח שם.
כמוך גם חיינו
נקריב בעד העם
אדמה, אדמתי
רחומה עד מותי.
רוח רב חרבוניך הרתיח
ארשתיך לי בדם
שאדם ונדם,
על גבעות שייך אברייק וחירתיה!
א- חירתיה.
בשבועה לוהטה
את שבויה לי עתה;
זה הלב את נידרו לא ירתיע
זה הלב לא ירתיע.
כי ציווני חרות
האדם הפשוט
על גבעות שייך אברייק וחירתיה!
פעם ועוד1 שלח ואת,
רסן ורגב חובקות הידיים.
שחר- האות, אופל- העד:
סלע והר יתומים הם עדין…
לילה- אוכף, יום- מחרשות:
זה הוא הלילה זה הוא האות!
לא גלמודה את, ארצי היוקדת.
זוהר קסמת לי בעול מתפרק.
אנו הפכנו אותך למולדת:
מסחה, תל עדש, תל חי, שייך אברייק.
אומץ ניצב, מורך כרות-
זה הוא הצו זאת היא חרות.
הרה! – על הר, גא ומחריש,
דור מתבוסס בעמל, העפילה!
שעט משמר, תלם חריש,
זרע בדרכים משממה האבילו.
אומן בניר, עין בליל-
זה הוא השיר, זה ההלל!
לך אדמתי החמה, המבורכת
(לו גם ארווה צמאונך בדמי),
עת קריאתי במותה מחייכת
לילה יבקיע תוך זמם ודמי.
שבע לבנות, פעם למות,
זה הוא האות, זה היעוד!
מעמק לגבעה, מהר להר,
כענני הסתיו גולשים בסדר
עדרי הצאן.
ושיר להם אז שר
פזמון עצוב רועה צעיר בעדר.
שתו, שתו, שתו העדרים,
בחליל לכם אנעים –
לי לי לי לי לי…
אני ארעה צאני כחום היום
והשרב גם הוא לא יפחידני,
כי יש לי פנאי לשבת ולחלום
על היפה אשר אוהב הנני.
שתו, שתו, שתו העדרים…
הדרך נראית לי כל כך ארוכה
השביל מתפתל ובורח
אני מתנועע ואת רחוקה
קרוב לי יותר הירח.
נתקלתי בדרך- שוטר או עמוד
עמוד הוא גבור ובן-חיל.
כמוך, כמוני, עזוב וגלמוד
בלי דרך באמצע הליל.
ראשי בשמיים עטור כוכבים
ענן יכסני כיין
אני מתנועע אך בין העבים
אותך לא מצאתי עדיין.
וכך אתנועע עד אין לי עוד אור
עד אין לישר את הברך
גם אז לא תבינו לנפש שיכור
אשר נאבדה לו הדרך.
באה מנוחה ליגע
ומרגוע לעמל
לילה חיוור משתרע
על שדות עמק יזרעאל.
טל מלמעלה ולבנה מעל,
מבית אלפא עד נהלל.
מה, מה לילה מליל?
דממה ביזרעאל.
נומה עמק, ארץ תפארת
אנו לך משמרת
(מה) יפים הלילות בכנען
צוננים המה ובהירים
הדממה פה תשיר
יען לה לבי בשירים.
יללת תנים נוגה
תחצה דמי הליל.
הולכים וכלים השירים
רק הדם לנו יען
וצוננים המה ובהירים
ויפים הלילות בכנען.
החליל- הוא פשוט ועדין
וקולו כקולו של הלב- החליל.
כשכשוך הפלגים,
כמו שיר ילדים,
כמשק הרוחות בפרדס מלבלב- החליל.
החליל.
מנגינת החליל- לאילן, לענן
מנגינת החליל- למרבץ עדרים.
מנגינת החליל- לאחי הקטן
מנגינת החליל- להרים, להרים.
החליל.
המקשיב לו יודע, ידוע היטב
הוא יעיר את הדמי
הוא ירון לו בצליל
הוא משק הרוחות בפרדס מלבלב- החליל.
החליל.
עוד נגיע אל מימי הנחל
הכבשים צמאו בין ההרים.
מה ירוק הדשא- כאן פורחת
השיטה אל מול העדרים.
יפתי צאן מרעיתך נפזר
אלקט לך חיש הפזורים.
לו אהי קט- גדי בכר
וליטפת אותי בין ההרים.
חולו, חולו, חוללו זמר
שירו, שיר לגז, הו.
צמר יערם עד אין גמר
כל נוקד עלז, הו.
יד ביד, רועים רקדו
המית הצאן בקעה שם,
מה בנות בכר חמדו,
לרוקדים נפשן יצאה שם..
הנה אחללה בחלילי
בדומיית ליל.
ישמע אדם, יקשיב הצאן-
לזה השיר, לזה הרון.
מני עדר תעה גדי,
לא בכדי, לא בכדי,
יען בא אל אהלי,
בצאתי אל פעלי.
מן העיר ברחה ילדה
לבדה, לבדה.
ותבוא אל אוהלי
בצאתי אל פועלי
כבה השמש שיקד.
בצל קודר הרי גלעד.
ובמורד חליל רועה,
חליל רועה בדד עלה.
עדרי הצאן והבקר
ירדו-גלשו מעל ההר.
שאר רק צליל.
רק צליל חליל-
רק צליל חליל-
רק חלילי אחר ההמולה
הגיא קודר ומעורפל,
ורוח עז נשב מעל.
הרחק שועל ילל גלמוד,
גלמוד, נבהל באפלה.
שוב העדר נוהר במבואות הכפר,
ועולה האבק משבילי עפר.
והרחק עוד צמד ענבלים
מלוה את משך הצללים.
ערב בא, ערב בא.
שוב הרוח לוחש בין גדרות גנים
ובצמרת הברוש כבר נמות יונים.
והרחק על כתף הגבעות
עוד נושקות קרניים אחרונות.
ערב בא, ערב בא.
שוב הורד חולם חלומות בלאט,
ופורחים כוכבים במרום אט-אט.
והרחק בעמק האפל
מלוה התן את בוא הליל.
ליל רד, ליל רד.
כאשר תעצמנה עיני
ואשכח את עדרי ויוני,
עוד אזכור, עוד אזכור, ידידי,
הרועה הקטנה מן הגיא
כוכבים ידעכו מעלי
והחושך יכס את חיי
אך אני עוד הראה לפני
הרועה הקטנה מן הגיא
א א…
אך אני עוד הראה לפני
הרועה הקטנה מן הגיא
הכבשים פועות על תל
הגדיים הולכים בצל
חלילו יחלל שיר נוגה לדליה
הוא רועה והיא רועה
מה יפה וענוגה
בשדות ישא דמותה
לילה יום ודליה.
לבאר היא תבוא להשקות צאנה.
הוא יסתכל, מה חבל לו שלא כבשה
שם בכפר יקנא בחלונה
עד מאוחר
הוא רואה והיא לא רואה…
להזמינה לסרט הוא מוכרח
אך זוהי שטות גמורה
כי נמצא הוא בתנ"ך…
כשבגרוש היה חור- והוצאנו
את הזמן על ביצות וכבישים,
לא היו חתיכות בארצנו-
אך היו, יא חביבי, נשים!!!
אח, איפה, איפה הן,
הבחורות ההן,
עם ה"קוקו" והסרפן?
עם הטוריה
וה"שבריה",
למה כבר לא רואים אותן?!
הן היו אז רוכבות, כך, ממעל,
על סוסי אגודת "השומר".
אך כיום – הן רוכבות על הבעל,
וחמור – זה כבר עסק אחר…
הן טמנו בחזה "פרבלום"
וכמה רימונים לשעת אש.
אך כיום- מחשופים יש כאלו,
שבקושי נכנס מה שיש…
הן קראו על הגורן את פושקין
(וקרעו את הלב, בו בזמן!)
אך כיום- זה שונה בפרוש, כי
הן מיד ניגשות לעניין…
על הרים עולה הבוקר
בשבילים רועה יורדה
עדרים כיתרו השוקת
בהמיית תודה.
מכדך רועה מים גמעתי
מקולך רועה זמר שמעתי
חלילך בתי לי ינגן עוד
ומראך בתי בי יתרונן עוד.
אל העין רד הנער
שציפה לבוא רועה
ושמעו גבעות ויער
זמר לבואה
מכדך רועה מים גמעתי…
באר בשדה חפרוה רועים
ועדרי זרים יעטרוה.
נדדו, הלכו בעקבי הרים
רועים אשר כרוה.
הה, נאת מדבר!
נדדו דרכי הצאן
חלף טלטלה,
מי ירון.
שה וגדי, גדי ושה
יחדיו יצאו אל השדה.
עם צהריים למעיין
רצו לשתות מים.
אחד לבן, שני שחרחר
עם תלתלי אזניים.
פעמונים מצלצלים,
על צוארם עדיים.
אל המעיין רצו עדרים X2
ישבו לארץ הרועים
רגע קט לנוח.
פת בשמן טועמים
וזהב תפוח.
אוצו, רוצו, שובבים!
השמחה, כן תרב!
הביתה עוד מעט שבים,
הנה בא הערב.
לי,לי, לי, רנן חלילי! X2
אל המעין
בא גדי קטן
בא גדי לבן.
-מאין תבוא הגדי?
ויען לי ויאמר: מחורן.
-השלום ללבן בן בתואל?
-השלום ליעקב ולרחל?
ויען הגדי
ויאמר: שלום!
בסג'רה לקחנו אוטובוס של אגד.
אמרנו לנהג תיסע לת"א מהר.
ישבנו על ספסל אחד קרוב ליד ההגה,
לשמור שלא יקח אותנו למקום אחר.
אנחנו לא נוסעים כך סתם לת"א בקיץ,
אנחנו לא עוזבים כך סתם
באמצע את הדיש.
אבל הפעם, ואללהי!
ישנה סיבה נכבדת,
כי חדוה בת עשרים היא
ומחר יום ההולדת.
יש יום הולדת לחדוה הקטנה
ומה נקנה לה, מה נקנה לה מתנה?
לבחורה מודרנית, כך אומרים,
לא מספיקה רק הפיגורה.
כי בחורה מודרנית, כך אומרים,
צריכה תרבות וגם קולטורה.
משהו חשמלי, משהו אוטומטי,
איזה ניילון בריא, איזה פלסטיק סימפטי.
איזה משהו טוב וחזק
שתהיה מבסוטה עד הגג.
הגענו אל העיר לפני הצהריים,
שתינו שני אקספרס
כל אחד וגם גלידה
ירדנו אל הים
בשביל לרחוץ את הרגליים
ואח"כ ניגשנו מבסוטים לעבודה.
עברנו כבר את אלנבי
באורך וברוחב
פגשנו את עמיאל,
את קורקין ואת רוחה.
היינו בכיכר מגן-דוד וגם למטה
יהיה מה לספר לחברה
כשנחזור הביתה.
יש יום הולדת…
נכנסנו לחנות של "גולדנזון
את ברכה"
ראינו שמה פטיפון עם אוזן ענקית.
שאלנו איך הכלי פועל,
אז הם השיבו ככה: פה לא צריך חשמל, מסובבים את הידית.
התחלנו כבר לשים לו
את הפונטים בידיים
פתאם אשתו חייכה
והוא קרץ לה בעיניים.
ראינו שהעירונים הם רמאים לאללה
לקחנו את הכסף והלכנו יללה, יללה.
יש יומולדת…
בת"א לקחנו אוטובוס של אגד
אמרנו לנהג תיסע לסג'רה מהר,
ישבנו במקום אחד קרוב ליד ההגה
לשמור שלא יקח אותנו למקום אחר.
בסוף החלטנו שאולי נביא לחדוה-
עגל
מגזע משובח, כזה שלא הולך ברגל.
ירדנו לכדורי ואל הרפתות זחלנו
ואחרי שעה למושבה אותו הובלנו.
יש יום הולדת לחדוה הקטנה
כבר קנינו, כבר קנינו מתנה.
לבחורה מודרנית, כך אומרים,
לא מספיקה רק הפיגורה.
כי בחורה מודרנית, כך אומרים,
צריכה תרבות וגם קולטורה.
משהו חשמלי, משהו אוטומטי,
איזה ניילון בריא, איזה פלסטיק סימפטי.
איזה משהו טוב וחזק
שתהיה מבסוטה עד הגג.
אח-הסתכל על הירח
יענקל כבר מוביל את הפרות מן המראה-אח!
וכלב רץ ונובח- שמע, עוד מעט נשתגע…
יה חביבי,
כך נראה הרחוב במסחה, יה חביבי,
כן, ככה זה עוד מעט נשתגע…
אוף- בוא נשב קצת על הגורן
גולדמן את בתו סגר ויש דברים בגו-הן!
אכן האבא כבר עושה צורס-
את- אל תצאי לי עם בורך!
יה חביבי, כך נראה הרחוב במסחה,
יה חביבי, אכן הבת
לא תצא כבר עם בורך…
אם לקורקין אין פיננ-סים,
למה הוא מביא לרבקה
כל יום שק מראנ-ס'ים?
אולי לגבר יש איזה שנסים
כך לפתח רומנסים…
יה חביבי, כך נראה הרחוב במסחה,
יה חביבי! ודאי רוצה לפתח רומנסים…
אח- יש למוטל פרדקין כ-ח!
כמו שהוא רזה אצלו ידים חזקות- אח!
אתמול הרים את הפרד של נח,
כמו- כמו היה זה אפרוח.
יה חביבי, כך נראה הרחוב במסחה,
יה חביבי!
ביד אחת! כמו היה זה אפרוח…
אח- הסתכל על היר-ח, יענקל כבר החזיר
את הפרות מן המרעה-אח!
וכלב רץ לו רץ ונובח-
שמע, עוד מעט נשתגע…
יה חביבי, כך נראה הרחוב במסחה,
יה חביבי! כן, ככה זה, עוד מעט נשתגע…
בדרך לתבור הלכתי לבדי
מאחורי שמעתי קול פרסה
הפניתי את ראשי, ראיתי לידי
רוכב צעיר, ישוב על גב סוסה.
שאל- לאן ילדה?
עניתי- להרים,
והוא אותי על סוסתו הרים.
ומיני אז ניגלה לי רז
כי זה שבמשעול דהר { 2
את לבבי שבר.
טיולים מזמרים: