…זה לא כל כך נעים לראות גן סגור….

בפארק יפה וגדול שנמצא בלב העיר בה אני מתגוררת היתה פינה נחמדה ורחבה ובה מתקני משחקים כמו של פעם: מתקנים מעץ, עם גשר מתנדנד, עם מספר מגלשות שמתאימות לגילאים שונים. עם מתקן לקטנים של מעין ספסל והגה, מוט טיפוס/גלישה, מתקן להליכת זיקית/קוף, קרסולת ידיים שנתלים עלייה ומחזיקים היטב עם הידיים תוך כדי סיבוב. היו מספר ספסלים בכיוונים שונים כך שתמיד היה ספסל "תורן" בצל. ברזייה ופח אשפה וכיסוי של חצץ ולא גומי צמיגים מתפורר כמו שיש כיום בגני משחקים. והפינה קצת חבויה, נמצאה מתחת לשביל המרכזי אבל בסמיכות יחסית לאולם ספורט מרכזי בו נערכים אחה"צ חוגים רבים לילדים.

כאמהות לילדים צעירים, נהגנו מדי פעם להשאיר את "הגדולים" במגרש הספורט בזמן האימון ולצאת עם הצעירים יותר לשחק במתקני הגן. לפעמים לאחר החוג היינו ממשיכים ועוברים לגינת המקנים וכבר מסיימות עם סנדוויצ'ים וירקות – ארוחת ערב פיקניק עם הילדים.

עם השנים, נבנה בפארק שטח של מתקני ספורט שאסורים על ילדים מתחת לגיל 14 והצלחנו למשוך את הילדים הצעירים היישר למתקני השעשועים המותאמים להם. הפארק הלך והתפתח, נבנה מגרש כדורגל עם דשא סינטטי, מגרש פטאנק ואז התחילה הידרדרות גן המשחקים.

המתקנים נהרסו לאט לאט ולא טופלו. הברזיה נעקרה, יתכן ששינו את קו המים כדי לבנות ברזיה ליד המגרשים החדשים. ואז- יום אחד הגעתי והמתקנים כלל לא היו. החליט מי שהחליט לעקור אותם. קיוויתי שמדובר על זה שישימו פשוט מתקנים אחרים, תיקניים, אבל החודשים עברו ושום דבר לא קרה. הגן נשאר מיותם ומוזנח.

מדי פעם חזרתי לגן הזה בטיוליי עם הכלבה. הילדים שלי גדלו ומצאו מקומות אחרים להוציא מרץ. פלשו למתקני הספורט האישי שאינם מיועדים לגילם, ובגן מצאתי חבורות של בני נוער שניצלו את העובדה שזה גן פינתי ולא על הציר המרכזי. היו יושבים ביחד ומדברים. לפעמים נוער שעישן נרגילה, לפעמים נוער שנפגש וישבו לאכול ו"לעשות על האש".

הבוקר התאכזבתי קשות, אחרי מספר שבועות שלא הייתי בגן, גיליתי זוהמה גדולה, כל הספסלים נעקרו לגמרי, מישהו כנראה מהעירייה לקח אותם כי אין זכר וסימן להם. חבל על השטח היפה, על הפוטנציאל הגדול שלו ועל פינה שנזנחה ואף אחד לא אומר עליה כלום.

אלו התמונות שצילמתי מהבוקר, כואב הלב מבחינתי