ערב ט"ו באב מצויין בקירבנו כחג האהבה. עוד סיבה למסיבה. ממנהגי החג זהו כמובן הלבוש הלבן, שתיית יין…
"אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו. כל הכלים טעונין טבילה. ובנות ירושלים יוצאות וחולות (רוקדות) בכרמים" (מסכת תענית)
חשבתי לי מהו הקשר בין חג רומנטי שכזה, ריקודים, לבן, מדים אחידים (לבוש לבן), שיוויון (משאילים בגדים, על מנת לא ליצור בידול בין אלו שיש להן לאחרות) ובין יום הדין הנורא – יום כיפור?
לפי הכתוב התנ"ך, היה סכסוך בין השבטים אשר בעקבותיו נדרו שלא יינתנו לבני בנימין נשים מישראל. לאחר מספר חודשים התחרטו ראשי השבטים כי כך למעשה הם מייעדים את שבט בנימין לכליון. מכיוון וכך, יש צורך להעלים עין ולפתור את הנדר בצורה מקורית. כך הותר לבני בנימין "לחטוף" נשים מישראל ולשם כך הנשים חוללו בכרמים (ס' שופטים כא יג-כד)
אמנם מצוין שם חג קדום "ויאמרו הנה חג-יהוה בשלו מימים ימימה" , אולם הוא אינו נזכר בתורה, על מה מדובר? רק במועד מאוחר יותר מוזכר במקורותינו ההקשר של אמצע הקיץ, אמצע עונת הבציר והלבנה בשיאה כמועד הטוב ביותר (ראו רבן שמעון בן גמליאל)
מכאן אני כבר ישר חושבת לעצמי- קבעתי לי יעדים מסויימים, התחייבתי בפני אנשים (למשל תוכניות משפחתיות) וצץ דבר חשוב ביותר שלא ניצפה קודם לכן ומשנה תוכניות קודמות. מה עושים? חושבים יצירתי. איך כל הצדדים הנוגעים בדבר יצאו מורווחים ולא יפגעו ואולי יצא מכך רק טוב….
על מנהגי החג בימינו, על הקשר לטבע ועוד…בטיול ערב ט"ו באב 2/8/12
