עתלית – לא מה שחשבת…
*הפוסט עודכן ספטמבר 2024
לטייל בעתלית כבר טיילתם?
"יש שם מצודה שאי אפשר להיכנס אליה" אמרה לי לקוחה כשהצעתי לה לטייל באזור עתלית.
"או, אבל יש כל כך הרבה מה לראות שם" עניתי,
זה סיפור התיישבות שפחות מכירים ואם רק יודעים להתאים את הביקור לעונה….
לכן החלטתי להקדיש עכשיו,
עם הסתיו ופריחת החצבים וחבצלות החוף והגעת העופות הנודדים אבל בכל עונה יש את הקסם שלה,
אם אתם מתלבטים אחרי שקראתם- אני מזמינה אתכם להגיב כאן למטה ולשאול אותי ואני אענה ואייעץ בשמחה.
אז מה יש בעתלית?
עתלית נוסדה כמושבת בת של זיכרון יעקב (?!) בשנת 1903. למה הכוונה?
למרות שהיום אנחנו מדברים על ישוב עם כ 6500 תושבים שהיא חלק ממועצה אזורית חוף הכרמל
ומאז שנות ה 2000 בתנופת צמיחה "התגלתה" בידי החיפאים שחיפשו את החלום של בית פרטי עם גינה
ואם הם עובדים במת"מ או בביה"ח או בכל מקום שלא "עולה" להר עצמו, זה הכי קרוב לעבודה עם איכות חיים כפרית משהו.
אבל כשעתלית נוסדה, חיפה התחתית היתה רחוקה (שדרות בן גוריון היו פחות או יותר הגבול הדרומי עם המושבה הגרמנית).
כמושבה עברית, שאדמותיה נרכשו ע"י הברון רוטשילד כבר ב 1899 מטבע הדברים הזיקה היתה למושבה הגדולה הקרובה-
זיכרון יעקב ולא לעיר הערבית חיפה. בארבע השנים הראשונות אדמותיה עובדו ע"י בני האזור בין אם היו ערביי עין חוד או בני זיכרון ובת שלמה. אבל ב 1903 הגיעו הפועלים הראשונים שהקימו את המבנים והרחוב הראשונים.
בהתפתחות של עתלית רואים כמה נקודות ציון חשובות:
אמנם ב 1910 הוקמה חוות הנסיונות החקלאיים של קרן קיימת לישראל בניהולו של אהרון אהרונסון.
אבל רוב מי שהועסק בה היה מקורב לאהרונסונים או מערביי הסביבה. מאז השטח עדיין בבעלות קק"ל
ומתקיימים בו מחנות ופעילויות שונות וקל לזהות אותו על פי שדרת עצי דקל הוושינגטוניה שצמודה למחלף עתלית.
נקודת ציון חשובה היתה הקמת מפעל המלח ב 1922. חברת המלח דאז עזרה כלכלית לא רק ביצירת מקומות עבודה,
אלא עזרה בתשלומים עבור בית הספר, בית הכנסת ועוד
וגם בניית נמל חיפה בסוף שנות ה 20 גררה פתיחת מחצבה בעתלית ודרישה לידיים עובדות.
אז מה רואים כאן?
אני ממליצה להתחיל את הביקור בגבעת הכורכר של חורבת דוסטרי (חורבת קרתא).
נוסעים לכיוון חוף הים, מערבה כשמימין לנו מחנה המעפילים עתלית שעוד נחזור אליו בסיום הסיור האורבני
ומשמאלנו מרכז מסחרי קטן. קצת לפני המעבר על פסי הרכבת יש משמאל (מזרח) מגרש חניה קטן. נחנה ונעלה לגבעה לתצפית.
חורבת קרתא (דוסטרי). ליד עתלית
בעונת הסתיו החל מחודש אוגוסט מופיעה פריחת חצבים על הגבעה.
באוקטובר פורחים כאן מבשרי גשם שונים כמו סתווניות ורודות ובחורף פורחות רקפות.
קצת עולים ואז אפשר לראות את אזור המבנים המנדטורים שנבנו לצד פסי הרכבת בתקופת השלטון הבריטי.
את בריכות המים הרדודות של מפעלי המלח בהם יש שפע של עופות מים בעונת הנדידה החל מספטמבר ועד פברואר.
וכמובן שבולט על רקע הים הוא השריד המפואר של המבצר הצלבני,
מבצר עולי הרגל שנבנה על ידי חיילי המסדר הטפלרי וחייל המסדר הטאבוטוני, אבל בעיקר על ידי צליינים
ומכאן שמו "פרגרינורום". המעוז האחרון שנותר מבלי להיכבש ומאחר והממלוכים הכירו בו כמעוז חזק,
הם היו כל כך עסוקים בהרס מבצרים אחרים וערים צלבניות , שרק שבועיים לאחר שהצלבנים נטשו אותו
ועזבו דרך הים (רק כי הם היו האחרונים בארץ וכבר ממלכתם חדלה להתקיים) הם גילו שהוא נטוש ואז
נהרס והגיע לחורבן הו אנו רואים אותו כיום. זו "המצודה" שהלקוחה דיברה עליה והיא נמצאת בבסיס של חיל הים ואין אליה כניסה.
מה שיפה לראות כאן זה שרידים של מצודה שנבנתה 100 שנים קודם לכן על ידי הצלבנים
ושמרה על "דרך הים" במעבר הצר "דסטרוא" ועליה כתבתי ברשימה הזו. אפשר כמובן לעלות למצפור המודרני במדרגות.
יש לפנינו כמה אפשרויות:
1. לקפוץ לכיוון החוף היפה (שימו לב שאין שריותי הצלה, זה לא חוף מוכרז) וקצת לפני שרידי המבצר האסור בכניסה (בסיס צה"לי) יש שרידי בית קברות צלבני של עולי הרגל שבנו כנראה את המבצר שלפנינו. כמה מהקברים ממש בצורת צלב.
2.בחורף- להכנס לבריכות המלח לצפות בלהקת פלמינגו שנהנים מבע"ח ירודים המצויין בבריכות הרדודות.
3. להמשיך עם הרכב לעתלית עצמה. תסעו לכיוון תחנת הרכבת שמפורסמת בעיקר בזכות האגדה עליה גדלתי שחה"כ פסח גרופר היה עוצר אותה עם מעצור החירום. היום העצירה בתחנה זו כבר ממש מסודרת.
בדרך, נעבור ברחוב המייסדים, ממש המרכז הוותיק של המושבה.
יש חורשת עצים שבקיץ מצאתי בה מושבת קינון של אנפות. ממול יש שער כניסה למסלול חביב על רכס הכורכר.
בעיקרון אפשר ללכת מכאן עד למצפור לימור וחורבת דוסטרא אבל המסלול ארוך ומייגע לשלב זה, אולי בחורף.
אבל הצצה קטנה ועליה קלה על הרכס- נחמד מאד. נחזור לרכב ונמשיך לכיוון תחנת הרכבת
חוזרים ל"דרך הים" ונוסעים לכיוון מפעלי המלח. יש מרכז מבקרים שצריך לתאם כניסה מראש ובתשלום.
הכניסה אליו סובבת את כל עתלית ועוברת ליד קיבוץ נווה ים. זה נכון שמעצבן לעבור את כל המושבה
מצד שני- בזכות זה אנחנו מתרשמים מאיכות החיים בחלק זה של הישוב.
להיות בעתלית ולא לבקר במחנה המעפילים? נכון, כניסה בתשלום,
אבל מומלץ ביותר להכיר לעומק את פיסת ההיסטוריה הזו. אבל על כך לא אפרט הפעם
והעיקר- צאו טיילו ומלאו את הארץ
ותחזרו להגיב כאן..
תגובות
התגובות בפוסט זה סגורות.