צפצופי מכוניות, רעש אוטובוסים, קולות ילדים ופתאום, בלב הרחוב הסואן של חדרה, צמוד לקניון, פנינה שקטה שלוקחת לעולם אחר. ריאה ירוקה בלב העיר התוססת, לא רחוק מהשוק העירוני המקורי וחנויות ואנשים שחולפים על מנת להגיע….
ניצבת הדרך הלבנה. גן מייסדים שאוצר בתוכו חלק מסיפורה של חדרה:
החל מ"רק חול וחול" וקצת ביצות עד לפרדסי הדרים מפוארים. מהמייסדים דור האבות ועד ל"יד לבנים".
בגן גם כמה עצים מימי חוות האקלום של אהרון אהרונסון ומנהל החווה החדרתית- אבשלום פיינברג. בחשיבה רגישה השכילו דני קרוון האמן וצבי דקל אדריכל הנוף ליצור "בועה היסטורית" שכזו. אני אוהבת ללכת מכיוון הספריה ובית יד לבנים. ממש בצמוד לשם יש מבנה וממנו עולה עץ זית המסמל שלום, הבטחה (היונה בסיפור התנ"כי של המבול ונוח חוזרת עם ענף של זית במקור). יש קיר זכוכית שדרכו אפשר לראות את העץ ועל הקיר ציטוט מתוך "מגש הכסף" של נתן אלתרמן. הושאר פתח בתקרת המבנה כדי שהעץ יוכל לעלות. הצורה שבה הוחלט לא רק להציב עץ זית אלא לתחם אותו במבנה עם הכתובת ולמקם אותו בין יד לבנים לרחבת הזיכרון, הhא מרשימה בעיניי.
מכאן, אנחנו ממשיכים ונכנסים לגן המייסדים. אנחנו הולכים על שביל בטון שהולך ותופס גובה לעומת הסביבה ובולט בשטח. שביל צבוע לבן ומכאן השם "הדרך הלבנה". אנחנו מתחילים כמו ההיסטוריה של חדרה שמצחה מהחולות- יש סביבנו חולות עם שיחי צבר וחבצלת החוף. ממשיך לכייון בריכת מים מלאה בצמחי מים כמו סוף, גומא, נופרים ונימפאה. יש צבי ביצה ובכלל- המטרה היתה כאן לדמות באמת את הביצה והקדחת (מלריה) שבאה בעקבותיה. כאן יש גם אנדרטה לזכר האבות המייסדים- גשר אל לוח אבן עם שמות המשפחות הראשונות ואובליסק וקשת המדמים אקליפטוס ואת הקשתות בחאן (היום מוזיאון לתולדות חדרה).
השלב הבא של חדרה הוא הפרדסים ואכן יש כאן הדרים ותעלות השקיה ואפילו המשאבה ששאבה מים מהבאר לתעלות הקטנות. שימו לב איך חשבו כאן על הרבה דברים והכל מלאכת מחשבת. מכאן אפשר להמשיך לשוק הירקות והפירות המקורה והצבעוני, להיכנס לקניון או ללכת לבקר באתרים נוספים בעיר. או להזמין אותי להדרכת טיול ספרותי בעקבות הספר "אות מאבשלום" מאת נאוה מקמל עתיר על סיפורו של אבשלום פיינברג בנקודות עניין שונות ברחבי חדרה וסביבתה
צאו, טיילו ומלאו את הארץ
