"עד מאה ועשרים שנה" אנחנו מאחלים בימי הולדת והאמת היא שכשאני חושבת על זה, אני לא בטוחה שאני רוצה לחיות עד 120…אבל צריך לומר עד מאה, כעשרים ואז זה באמת איחול לבבי וכמו שצריך. כך זה לגבי אנשים, אבל חדרה שנוסדה ב- 1891 עברה כבר את חגיגות 120 השנים שלה ומה לומר? כן ירבו, הלוואי יותר שנים, לא?
פעם, לפני כ-70 שנים פצחו בהורה ללכבוד חגיגות היובל ונכתב למענה השיר הורה חדרה ואף חוברו לו צעדי ריקוד שהפך לאחד "מנכסי צאן ברזל" של ריקודי העם.
גם בזמר העברי לא נפקד זיכרה של חדרה וחיים חפר כתב שיר הומוריסטי-ציני על הבחור שדאג כל כך לטובתה של דודתו העשירה מחדרה…"היתה לו דודה מחדרה" בביצוע המקסים של אריק לביא ז"ל
היתה לו דודה בחדרה
לפני יומיים זה קרה
היתה לו דודה בחדרה
לפני יומיים נפטרה.
לפני יומיים זה קרה
היתה לו דודה בחדרה
לפני יומיים נפטרה.
היו לה מאה דונם פרדסים
עשר פרות ושישה סוסים
מגרש מול בית הספר היסודי
והוא היה קרובה היחידי…"
אבל חדרה היא יותר מזה כמובן. אנחנו נוהגים לחלוף על פניה בכביש החוף או בכביש נחל עירון ולא נכנסים "לשוטט" בה. הביצות של חדרה והקדחת גרמו לתמותה נוראית של למעלה ממחצית תושביה בשנים הראשונות.
הראשונים חיו בתנאים קשים ביותר עד שהושגו רשיונות הבניה, יובשו הביצות ויכלו "לצאת מהאפילה לאור" כמו שאומרים במוזיאון לתולדות העיר "מוזיאון החאן".
יש בה מרכז תוסס לצד שימור מבנים מעברה המפואר. סיפור ההתחלה וההמשכיות: קומונות חדרה והתגבשות הקבוצות השונות שפנו להקמת קיבוצים ברחבי הארץ, מלחמת העולם הראשונה ומחתרת ניל"י ואבשלום פיינברג, שתי מעברות גדולות עם קום המדינה, כל זה ועוד מוצגים בשני מבני מוזיאון חשובים וברחובות העיר.
על חדרה הבלתי מוכרת בטיול לא שיגרתי
ועד הפעם הבאה,
צאו, טיילו ומלאו את הארץ,
מיכל קנדל
