גלבוע- הר אבינדב ונחל צביה

יום פנוי לי ולחברה מעמק המעיינות, יצאנו לטיול בגלבוע.
המסלול הזה יפהפה בחודשים פברואר-מרץ כשהכל פורח ומלבלב. המסלול חשוף למדי ולכן יום שמש נעים בחורף הוא אידיאלי. יחד עם זאת כדאי לבדוק כמה ימים אנחנו אחרי הגשם גם בגלל סיכוי לבוץ וגם חשש להחלקה במדרגות הסלע בנחל צביה.

המסלול בעל עניין ואפשר לטייל בו בשני מקטעים שונים – כך המסלול של מיטיבי הלכת יכול בחלקו להתאים גם כטיול למשפחות חובבות לכת. איך? המסלול בעיקרון מתחיל מתחת לקיבוץ מירב על הרכס ובערך מתחת לקיבוץ מעלה-גלבוע וחוות הטורבינות יורד לעמק ומסתיים בעין מודע. החלק שיורד לעמק הוא החלק האתגרי שאינו מתאים לכל אחד ופרוט לגביו בהמשך.
במידה ואנחנו חובבי לכת, אבל לא יכולים לסיים כל כך רחוק מהרכב, אפשר להתחיל את המסלול בתצפית לזכר דובי וערן שמיר שם מתחיל גם 'שביל המעיינות' המסומן לבן-כתום- לבן. בעקבות 'שביל הגולן' החלו ליצור שבילים מקומיים וכאן מתחיל השביל המקומי- 'שביל המעיינות' שאורכו כ 140 ק"מ ועובר בעמק המעיינות וגאון הירדן ומסומן בכתום. במקומות בהם המסלול מגיע לסימון שבילים קודם שנמצא בשטח, הוא לא "עולה" על הסימון ומבטל אותו, להפך, הוא נעזר בו אבל נראה לצד הסימון הקיים סימן של נקודה בצבע השביל שכאן כאמור הוא כתום.

למסלול עבור חובבי הלכת-
נתחיל בסימון הכתום מתצפית דובי וערן שמיר. מדובר על דובי האבא בן קיבוץ שדה אליהו שנפצע במלחמת ששת הימים ועשור מאוחר יותר נהרג בתאונת אימונים. בנו ערן, נהרג ב 1997 בפעילות מבצעית כסגן מפקד בסיירת הצנחנים. המשפחה עברה לגור במזכרת בתיה והמוזיאון שם מנציח אף הוא את ערן שמיר.

ממש ליד השלט של המצפור יש בסוף מרץ פריחה יפה של אירוס הגלבוע ומכאן יוצא שביל קטן במצפור עם מילות שירים החקוקות על גבי סלעים.

מתחת למצפור מתחיל השביל שלנו. הסימון הכתום מפנה למצפור אבינדב ומשם המסלול עובר בשביל צר שיורד לאורך הרכס החשוף ומתחבר כעבור כ-10 דקות הליכה עם סימון שבילים שחור (לבן-שחור-לבן). בנקודה הזו אנחנו נפנה דרום מזרח (ימינה) ונמשיך עם המסלול השחור שיורד קצת אל תצפיות יפות על העמק, מגיע אל צל עץ חרוב ליד "רוג'ום" אבנים מרשים שהשאיר עבורנו מטייל אלמוני…. בשלב מסויים השביל פונה לכיוון ההר (בערך מתחת לקיבוץ מירב אותו לא ממש רואים). כדאי לשים לב לסימון "שקוף" של שני פסים לבנים בלי צבע בינהם שמובילים אותנו למערה קטנה ונחמדה. המסלול ממשיך וחוזר בעיקוף אל השביל הראשי. מכאן נעלה בשביל נוח ומתון עליה קצרה לכיוון הכביש הראשי של דרך נוף גלבוע (כביש 667).
משך המסלול כשעתיים בקצב סביר וללא עצירות.
אם אנחנו עם רכב אחד- מדובר על חזרה לרכב שלנו תוך הליכה לאורך הכביש חזרה לקיבוץ מעלה-גלבוע. רצוי להגיע עם 2 רכבים ולערוך "הקפצת רכבים" בין נקודת ההתחלה לנקודת הסיום.

המסלול למיטיבי לכת
ההמלצה שלי היא להשאיר את הרכב ליד השער האחורי של רפת קיבוץ מירב. צריך לחצות בזהירות את הכביש הראשי של 'דרך נוף גלבוע' אל מעבר בקר שמסתתר בין ענפי שיחים גדולים. המסלול מסומן לבן-שחור-לבן והוא מתחיל בשביל גובה אחיד עקרונית על הר אבינדב.

אחרי כ 10 דקות של הליכה נוחה והתפעלות מפריחה ולבלוב מגיעים למפגש עם סימון "שקוף". זה סימון שבילים של שני פסים לבנים שאין בינהם שום צבע. הכוונה היא שיש כאן נקודת עניין ששווה להגיע אליה והיא לא חלק אינטגרלי מהמסלול. במקרים רבים צריך ללכת בשביל עד לנקודת העניין ולחזור לשביל המקורי, כאן מדובר על מעקף שאם ממשיכים בו הוא חוזר לשביל הראשי.
הסימון "השקוף" מוביל למערה קטנה שהיא בוודאי נעימה כמקום מוצל ביום שמש חם. ושוב הנוף של העמק נגלה לעיננו מפתח המערה. אחרי שחוזרים לסימון השחור, השביל עולה קצת ו"תופס" גובה בצורה מתונה ונוחה. המסלול חשוף לשמש ולכן הוא מתאים לאביב. מומלץ לבדוק שכמה ימים קודם לכן לא ירד גשם כי אחרת יהיה המון בוץ וההמשך בנחל צביה יהיה חלק מדי.

אמנם המסלול חשוף אבל לא לגמרי, בהמשך יש נקודת צל מתחת לחרוב. בדרך אפשר לראות בעונה המתאימה פריחה של זהבית, ולרינה, חבלבל מגובשש בפריחה צהובה, רקפות, צנון פגיוני בפריחה ורודה ובהמשך אפילו כלניות צבעוניות.

השביל מוליך אותנו לאורך רכס אבינדב מכיוון קיבוץ מירב אל מתחת לקיבוץ מעלה-גלבוע וטורבינות הרוח. כאן אפשר לפגוש את סימון שבילים הכתום של 'שביל המעיינות' שמתחיל ממש מעלינו בתצפית לזכר דובי וערן שמיר.
נחל צביה הוא נחל מצוקי וצריך לקחת את זה בחשבון שהוא לא מתאים לכל אחד. אחרי כמה מאות מטרים בהם ממשיכים במסלול השחור, מגיעים לדרך עפר שחוצה את המסלול. מכאן השביל המסומן יורד לאורך גדר תיל עד למעבר בקר ומכאן תוך דקות ספורות מגיעים לתחילת נחל צביה והירידה. הירידה תלולה ויש מדרגות סלע. נזכרתי שבפעם הקודמת שטיילתי כאן עשינו את זה לפני כעשור "בידיים ערומות" עכשיו יש כאן יתדות שממש מקלות יחסית על הירידה.

הנוף מקסים, המסלול מאתגר קצת וכאן מצאנו בסוף פברואר גם גביעונית לבנון פורחת. העמק נראה קרוב אבל המסלול אורך זמן וכשהגענו למטה היינו צריכות לעקוף באמצעות הסימון את התעלות שמובילות מים לבריכות הדגים ואת המטעים והשדות.
המסלול מסתיים בעין מודע, אפשר להנות כאן מצל האקליפטוס וטבילה במים. המים עמוקים יחסית ואין כאן מציל. זהו חלק מ'פארק המעיינות' ובטוח נמצא כאן עוד מטיילים… מכאן לחנייה מדובר בפחות מ 5 דקות הליכה.

אורך המסלול המלא כמעט 5 ק"מ והוא אורך כ 5 שעות בקצב סביר.

צאו, טיילו בזהירות ומלאו את הארץ, מיכל