"חנוכה, חנוכה חג יפה כל כך…" ואכן המנהג שרווח כמעט בכל בית של הדלקת החנוכייה בכל אחד משמונת ימי החג, הזוהר של הנרות ושירי החג שמלווים את רובנו מאז שנות ה-30' של המאה ה-20' וטרם נס ליחם עם גזירת הסופגנייה שמשפיעה על הגיזרה והלביבות…ואין ילד כמעט שעבר מסיבת חנוכה בגן ללא רקיעת רגל והנפת יד במילות השיר "באנו חושך לגרש…" (על השיר ועל שרה לוי תנאי)
בשנים האחרונות נוהגים יחידים או משפחות, לטייל בשכונות דתיות בהן נהוג להדליק סביב שעת השקיעה חנוכיות ולהעמיד אותן על אדן חלון או מחוץ לבית. כדי להרגיש את אווירת החג, גם עבור מי שאינו נוהג להדליק חנוכייה אצלו בבית או להתאסף ולשיר משירי החג, סיפור החג ו/או מאכלי החג, עדיין זה מרתק בעיניי ומרגש לעקוב אחרי האווירה והמנהגים של חנוכה ב'סיורי חנוכיות'.
הרעיון הוא להסתובב באזור שבו נוהגים אכן להתהדר בהדלקת חנוכייה וקיום מצוות פרסום הנס על ידי הצבת החנוכייה על אדן החלון או מחוץ לדלת הבית בוויטרינה מיוחדת. כלומר בשכונות חרדיות.
אז איפה מומלץ לסייר?
ברור שעם טיול מאורגן עם מדריך/ה זה הכי מעניין. אבל גם לבד, אפשר להנות מהאווירה.שכונת נחלאות, או ברובע היהודי בירושלים. אפשר להיכנס לרחובות העיר בני ברק באזור הישיבות ואם אתם נמצאים בצפון הארץ – ממליצה לבקר בסמטאות העיר העתיקה של צפת.
בכל אופן, תזכרו שהנוהג הוא להדליק את החנוכייה לקראת החשיכה, מיד עם צאת הכוכבים- כלומר בשעה 16:30 בממוצע… והנרות יישארו לדלוק כחצי שעה ואולי עד שעה….אני ממליצה כפעם ראשונה לעבור את החוויה בירושלים. חונים בחניון ממילא ונכנסים דרך שער יפו אל הרובע היהודי.
רובנו מכירים את הנרות אותם מוכרים לנו ברשתות השיווק הגדולות- אלו שבעבר טיפטפו והמשובחים יותר שמתהדרים בכך שהשעווה לא נוטפת. אבל רוב הנרות שנראה ברחובות עשויים פשוט שעווה או שמן בכוסיות זכוכית. על מנת שהרוח והגשם האופייניים לתקופה זו בשנה לא יכבו את הנרות, יש מנהג שהחל בירושלים כפי הנראה כבר במאה ה-19, להציב את הנרות בוויטרינת זכוכית (אקווריום).
מנהג עדות המזרח הוא להדליק חנוכייה אחת לכל בני הבית בעוד מנהג עדות אשכנז הוא חנוכייה לכל בן בית. לכן חלק מהחנוכיות בוויטרינה הם "חנוכיות בקומות"…ההנאה הגדולה היא לשוטט ברחבי הרחובות והסמטאות. מומלץ בירושלים להגיע גם לקרבת רחוב חב"ד וכמובן לסיים במנורה הגדולה והמוארת במדרגות היורדות לכותל.
מרשים ביותר לראות את חנוכיית הלפידים בכותל ובכלל, מבחינת המצווה מספיק להדליק כל ערב נר אחד, אבל רובנו מדליקים מספר עולה של נרות בכל ערב. לכן אני ממילצה שאת הסיור עצמו לקיים באחד מהימים המתקדמים יותר של החג. קחו בחשבון שככל שמתקדמים ימי החג, כך העומס של המטיילים ברחובות יגדל.
אם בחרתם להישאר בבית, הנה משחק נחמד שעובר מדור לדור, הלא הוא משחק עם "הכרכר" (על פי ביאליק) או בשמו המוכר יותר- סביבון…מומלץ לרכוש שקית עדשי שוקולד צבעוניות, הילדים בחבורה מאד ישמחו לשחק עם "קופה" שכזו אבל אפשר גם עם גפרורים.
להלן הוראות משחק הסביבון:
מחלקים שווה בשווה לכל משתתף "אסימוני" משחק (עדשי שוקולד/ גפרורים או כל דבר שתמצאו לנכון). מומלץ להשתמש בסביבוני העץ המרובעים מפעם כי כך ברורה יותר האות עליה הוא נעצר. כל משתתף שם "אסימון" משחק אחד לקופה משותפת במרכז השולחן בתחילת המשחק ולפני כל תור של שחקן. מחליטים מהו סבב השחקנים ומתחילים.
כל משתתף בתורו מסובב את הסביבון ומחכים לראות על איזו אות נעצר הסביבון. על השחקן לפעול על פי ההוראות ואז התור עובר לזה שאחריו. ניתן לשחק את המשחק על פי הגדרת מספר הסבבים (כי זהו משחק ארוך) או עד שהקופה נגמרת לכל המשתתפים ומנצח בעל מספר "האסימונים" הרב ביותר.
על הסביבונים בגרמניה הופיעו האותיות נ, ג, ה, ש, ולמעשה אלו ראשי תיבות בכתיב עברי של מילים גרמניות שהיו מסומנות על סביבונים, ופירושן:
ש= STEEL לשים "אסימון משחק" אחד בקופה המשותפת.
ג= GANZ הכל– כל הקופה במרכז השולחן נלקחת על ידי
המשתתף שהסביבון נעצר על אות זו. יש לחדש את
מלאי הקופה המרכזית (כבכל תור).
ה= HALB חצי. קח חצי מהקופה
נ= NIGHTS לא כלום, הפסדת, לא קיבלת כלום
היהודים הפכו 4 אותיות אלו ל"נס גדול היה שם", כלומר בארץ-ישראל. עם העליה לארץ ישראל שינו את ה"ש" ל"פ": "נס גדול היה פה" – נס האורות שהתרחש בארצנו בבית המקדש.
את הילדים שלי לקחתי לסיור חנוכיות מודרך על ידי חברתי סופי פאר, שמעו סיפורים, השתתפו בהצגה וחזרו עם יצירה מעשה ידיהם…
והעיקר- צאו, טיילו ומלאו את הארץ
