נתניה- היהלום של השרון

בני המושבות הוותיקות שראו כיצד קמות צורות התיישבות אחרות כמו קיבוץ ומושב, חיפשו ליצור יזמות פרטית והקימו ארגון "בני בנימין" שבראשו עמד אלכסנדר אהרונסון והמזכיר עובד בן עמ"י. בן עמ"י יחד עם חברו איתמר בן אב"י. השניים חיפשו משקיעים והגיעו לאמריקה בדיוק לחגיגות ה 80 של העסקן נתן שטראוס ובברכת יום ההולדת ששלחו אליו הציעו להקים עיר שתישא את שמו- נתן-יה (תמורת כמה 'זוזים') ואכן קיבלו תרומה נאה בסך 1000$.

השניים פנו לשייח של הכפר אום חאלד שמכר להם את האדמות שמחיר נמוך יחסית והיחסים עם הכפר היו טובים מאד. עם פרוץ מאורעות תרפ"ט, ממש בלילה הראשון הוסתרו תושבי העיר (16 בסה"כ) בבית השייח וכשחזרו לאחר שהות בישובים דרומיים יותר (רצליה וחדרה), גילו שבני הכפר השקו ודאגו למטעים והשדות שלהם.

הבאר הראשונה שנחפרה ב 18/2/1929 (היום במיקום של דוכן הפיס בצומת הרחובות יהלום וויצמן) סימלה את יום העליה להתיישבות והקמתה של נתניה. כבר בשנת 1932 הוכרזה נתניה כעיר.

ענף הפרדסנות קיבל תנופה גדולה מאד בשנות ה 20 לתוך שנות ה -30 דבר שהצמיח את השרון בכלל ואת נתניה בפרט. אך עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, השווקים האירופאים ליצוא ההדרים נסגרו ומשבר גדול איים על ארץ ישראל.

עובד בן עמ"י שמע על צבי רוזנברג ואשר דסקל שהיבאו לפתח תקווה "מוטור" מיוחד – מכונה לוטשת יהלומים ומצליח לשכנע אותם להקים מפעל בנתניה.

בן עמי מצליח לשכנע את סינדיקט היהלומים דה בירס, מפיקת יהלומי הגלם הגדולה בעולם באותה תקופה, לשלוח יהלומי גלם לארץ ישראל ובמקביל פועל במלוא המרץ מול השלטון הבריטי האמביוולנטי בנושא, על מנת לקבל אישור להקמת מפעל יהלומים בא"י ובסוף מצליח לקבל אישור לכ 60 'סרטיפיקטים' לבעלי מקצוע יהודיים מאנטוורפן. הללו לא ממהרים לעזוב את בלגיה ואינם מאמינים שהנאצים יגיעו עד אליהם.

בעוד תעשיית היהלומים באירופה נפגעת בזמן מלחמת העולם, הרי שבשנות ה-40' קמות מלטשות יהלומים רבות ברחבי הארץ ורובן בנתניה. אמנם הפעולים השתכרו פי 3 מפועל ממוצע במשק, ממש "הייטקיסטים" של שנות ה-40' , אבל תנאי העסקה היו קשים מאד – חלק מהאביזרים במימון הפועלים, שעות עבודה מרובות (10-14 שעות ביום) והפועלים התאגדו והקימו "קואפרטיבים" בהם המפעל שייך לפועלים.

לאחר המלחמה, ב 1946 הבריטים אסרו יבוא חומרי גלם לארץ ישראל ובכל זאת מספר מפעלים המשיכו לפעול ב"שוק השחור". עם קום המדינה, התאוששות בענף ופיזור המלטשות גם לישובי הדרום. אזור המלטשות הופך לאזור של השוק העירוני החדש. שוק תוסס וצבעוני שבהחלט שווה ביקור. שימו לב שרחובות השוק בעלי השמות: יהלום, ספיר, ברקת, שוהם וכיו"ב…

נתניה בנויה מכיוון צפון לדרום עם אורייטציה מערבה וריבוי טיילות לאורך החוף. כיף לעבור מטיילת אחת לשניה ובאמצע השבוע להנות גם מכיכר העצמאות המחודש עם המזרקה והמוזיקה. בזכות הנוף שנראה כנראה כמו "הריווירה הצרפתית" וחוסר הביטחון והאנטישמיות בצרפת בשלושים השנים האחרונות נתניה קלטה מעל 15,000 עולים מצרפת. בקיץ המצב מתגבר כי יהודים רבים מצפרת קנו דירות נופש וממלאים את החופים בקיץ הישראלי.

נתניה עיר קולטת עליה וכמות העולים מחבר העמים גם כן גבוה, בינהם כאלו שלחמו בצבא האדום בזמן מלחמת העולם השנייה ולכבודם ולכבוד ניצולים מהשואה שמתגוררים בעיר, נבחרה נתניה להציב בה את האנדרטה הלאומית לניצחון הצבא האדום על גרמניה הנאצית ליד מתחם יד לבנים בעיר. האנדרטה מציינת את היציאה מהחושך לאור והיא בהחלט מרשימה. יש נקודת הסברה קולית וזה בהחלט אתר ששווה להגיע אליו במיוחד