אהוד מנור שכל את אביו בגיל העשרה. בצמתים שונות בחייו, אמר מנור שהתיעצות עם אביו חסרה לו ועל כן ניהל שיחות שלמות דמיוניות עם אביו. תמיד ידע שיש את אבא ששומר עליו שם למעלה ומכאן הדרך לשיר המקסים קצרה. מישהו
טיול עם סיפורים משנות ה- 40 וה- 50 שולח אותנו לזכרונות ילדות: תפקיד מסובב התרגום בסרטים של פעם, הרחצה בפיילה, ריבות מתות-גינה, יושבים על המרפסת וקוראים ספרים סתם כך לשם ההנאה, משחקים בגולות וגוגאים – ממש זכרונות מבית ההורים או הסבים.
מנור ז״ל בעצמו אמר שאי-שם בכל אחד ואחת מאיתנו טמונים קולות וזכרונות, מראות רבים שכבר שכחנו, ספרי פלאים ונפלאות….
אז כמה תמונות מבנימינה של פעם…
הרחוב הראשי עם דקלי הוושינגטוניה הגבוהים שאופיינים כל כך לתקופה ההיא
בית מייסדים אופייני מלבני סיליקט שגודלו 5 מטר רוחב ו-10 מטרים אורך עם מחיצת דיקט וכל החיים התנהלו בחצר משק העזר והסתדרו נפלא עם מה שיש….
הרחצה בפיילה, כביסה ידנית עם קרש כביסה בתוך פיילה, בישול עגבניות טריות ל"קטשופ" לשם שימור- בפיילה וגם ריבות הכינו בפיילה….מה נאמר- כלי רב שימושי….
פעם היתה מועצת פועלים שהפכה להסתדרות העובדים ושמכרה נכסיה והיום במקום זה יקומו בתים צמודי קרקע….אבל הפועלים היו פועלים חקלאיים ולא כמו האסוציאציה שיש לנו היום לעובדים זרים אלא פועלים שעבדו בשכירות אצל האיכרים וגרו בשכונה משלהם, קיבלו משכורת ותנאים…
אז לא פלא שילדי נחלת ז'בוטינסקי הבית"ריסטים וילדי גבעת הפועל נפגשו יחדיו וקפצו מהגשר לנחל תנינים על מנת לצנן את גופם בחום הקיץ….
ואם חשקה נפשך לארגן טיול קבוצתי לגיבוש, לציון אירוע או כל סיבה למסיבה, אני מזמינה אותך לקבל פרטים על טיול "הימים היחפים" של אהוד מנור ז"ל בבנימינה
