שירון רכבת העמק

צ'יקצ'יק הרכבת
צ'יקצ'יק על הפסים
צ'יקצ'יק כבר קנינו את הכרטיסים
צ'יקצ'יק עוד מעט נגיע לחיפה
ארץ ישראל שלי כל כך יפה
כן, כן, כן
טסה הרכבת- טו דו דו דווה
טסה הרכבת- טו דווה

אני זוכר שירים בגן

כשהייתי ילד.

איך שפן כל כך קטן

קיבל נזלת.

בין הרים ובין סלעים

טסנו ברכבת

טוב לשיר – היה נעים

"לקום וגם לשבת"

טוב לשיר – היה נעים

"לקום וגם לשבת".

השירים, המשחקים –

איפה הם עכשיו?

אולי לפני אולי בצדדי,

אולי מאחורי הגב.

באת לפתע

כמו מעולם אחר שנשכח. 
ריח כפיך, ריח העשב, 
לשערותיך צבע הכסף, 
אך בעיניך אותו המבט הרך. 

עוד הרכבת שטה בעמק, 
בחצות הלילה, והלילה, 
והלילה, והלילה כאז. 
זו הרכבת, בה כבר נסענו, 
היא תיקח אותנו אל הלילה, 
אל הלילה, אל הלילה של אז. 

באת לקרוא לי

כמו באותו היום העצוב. 
נער היית, מן הכנרת, 
הלכתי אחריך, יפה ועיוורת, 
וגם הערב אליך אחריך שוב. 

עוד הרכבת, שטה בעמק… 

בוא ונצאה אל המסע
אשר לא יחדל. 
רק זאת אשאלה, טרם אבואה, 
אם יש כוכבים עוד על הגלבוע, 
ואם בעמק, כמו אז עוד נוצץ הטל. 

עוד הרכבת, שטה בעמק… 

פקחתי את עיני,

היה אז חודש שבט

ראיתי מעלי ציפור קטנה אחת

ותכלת השמים וענן יחיד

וראיתי את ההר הירוק תמיד

במשחקי ילדות קלי השיכרון

רדפתי פרפרים,

החלקתי במדרון

ועת חיפשתי לי

מסתור ללב תמים

אז ברחתי אל ההר הירוק תמיד

ההר הירוק כל ימות השנה

אני עוד חולם ושואל

לנשום רוחותיך כבראשונה

לשכב בצילך כרמל

בתחנה בבאר שבע,

עמד קטר

ומספרו שבעים ארבע מאות ארבע-עשר

קטר קיטור תשוש,

קטר קיטור ישן,

עמד בתחנה והעלה עשן.

הגיעה עת לזוז, המבקר שרק

וגם נתן את הסימן בדגל ירקרק,

ליבו של הקטר התחיל אזי לפעום

והוא מוכן לצאת אל עבר הצפון.

וצ'יף-צ'יף-צ'ף

הקטר נשף

ותי-תיק-תק

הגלגל דפק

ואז הפסים זה לזה אמרו:

שבעים ארבע מאות ארבעשר-

זה הוא.

בדרך לצפון הם התקדמו לבד,

עברו בתחנות,

אך הקטר שם לא עמד

עברו בתוך שדות,

עברו על פני גשרים,

וכשנוסעים מהר

המרחקים קצרים.

קטר כזה ישן, שחור ומלוכלך

איך ארבעה קרונות עם הנוסעים הוא עוד משך,

עבד הוא כמו סוס-

כל בורג הוא אימץ

ולבבו כמעט וכבר חשב להתפוצץ.

הקטר גם לא חלם

שזה עתיד לקרות

שאת עצמו יביא אי פעם

אל בית הקברות.

רעיו החלודים עמדו כאן

ראש מול ראש

חמש מאות וחמישים

ותשע מאות שלוש.

אז ברמן את צינור הדלק

אז סגר,

האש כבתה לאט

והקיטור גם כן נגמר

וברמן למנהל בקול חנוק אמר:

הנה שבעים ארבע מאות ארבעשר.

וצ'יף-צ'יף-צ'ף

הוא כבר לא נשף

ותיק-תיק-תק

הגלגל לא דפק

ואז פס אחד לשני לחש:

המלך מת- יחי המלך החדש!

בלב הפרדסים, תחנה ניצבת

ועל ידה פסים, פסי רכבת,

ועומד רציף ישן

אשר שנים רבות

הוא לא ידע עשן,

קטרים ורכבות..

באמצע השרון, ספסלים לשבת,

ושלט של קרון אך לא רכבת

ובחור אחד ישן ובשנתו חולם

אודות קטר עשן שברציף בולם.

רק ציפור לבנה מעל הרציף:

ציף-ציף מעל הרציף

ציף-ציף מעל הרציף

ציף-ציף מעל הרציף

ציף-ציף מעל הרציף.

"תחמיץ את המסע

אם תשכב סרוח"

קוראת לי וקולה נישא ברוח,

ולכל אדם קטר

הבא מבלי לצפור

ומי שלא עולה,

 נותר עם הציפור.

רק ציפור לבנה מעל הרציף…

אומרים שהיה פה שמח

לפני שנולדתי

והכל היה פשוט נפלא

עד שהגעתי,

שומר עברי על סוס לבן

בלילה שחור,

על שפת הכנרת

טרומפלדור היה גבור.

ת"א הקטנה, חולות אדומים,

ביאליק אחד.

שני עצי שיקמים,

אנשים יפים-

מלאים חלומות.

ואנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות,

כי לנו, לנו, לנו, ארץ זו.

כאן-

איפה שאתה רואה  ת'דשא

היו פעם רק יתושים  וביצות

אמרו שפעם היה כאן חלום נהדר, אבל כשבאתי לראות

לא מצאתי שום דבר.

יכול להיות שזה נגמר..                                                             

יכול להיות שזה נגמר..