שירון נשים בין ים והר
עם מיכל קנדל ונחמה אלעל
כשבגרוש היה חור – והוצאנו
את הזמן על ביצות וכבישים,
לא היו חתיכות בארצנו –
אך היו, יא חביבי, נשים!!!
אח! איפה, איפה הן,
הבחורות ההן,
עם ה"קוקו" והסרפן,
עם הטוריה והשבריה.
למה כבר לא רואים אותן?!…
הן היו אז רוכבות, כך ממעל,
על סוסי אגודת "השומר".
אך כיום – הן רוכבות על הבעל,
וחמור – זה כבר עסק אחר…
אח! איפה, איפה הן…
הן טמנו בחזה "פרבלום"
וכמה רימונים לשעת אש.
אך כיום – מחשופים יש כאלו,
שבקושי נכנס מה שיש…
ישנן בנות, ישנן בנות
אשר יוצאות עם כל אחד
אם הן רואות בחור נחמד
הן מוכנות לטוס מייד
איתו אפילו עד אילת.
אבל אני איני כזאת
אבל אני איני, איני כזאת
עם מי שאין לי בטחון
איני יוצאת גם לירקון.
ישנן בנות, ישנן בנות
שמתלבשות כמו בז'ורנל
החצאית עולה אל על
ובחולצה יש חור על חור
שכל אחד יוכל לבחור.
אבל אני איני כזאת
אבל אני איני, איני כזאת
אני צנועה בדרך כלל
ואיש אלי אינו נטפל.
ישנן בנות, ישנן בנות
אשר קוראות ללא בושה
את השטויות ב"לאישה"
וזה אם תשאלו אותי
כל עולמן התרבותי.
אבל אני איני כזאת
אבל אני איני, איני כזאת
אני קוראת זאת עד הסוף
אבל יודעת שזה בלוף.
ישנן בנות, ישנן בנות
שרק חושבות על בחורים
לא אכפת להן מה שאומרים
תופסות את מי שרק אפשר
ולטובות כלום לא נשאר.
אם לטובות כלום לא נשאר
אז הן עושות ממש אותו דבר
והגברים אומרים אז כך:
כל הבנות זה היינו הך.
יש סיפור המסופר מאב לבן
שהיתה אי פעם לקמצן זקן
בת אחת ויחידה יפהפיה
הוא רצה שתתחתן בלי נדוניה.
נערה ממש אוצר
לא צריך עוד שום דבר
כתוספת לאוצר כה נהדר.
הם הלכו והתחתנו למרות הכל
כי ידעו שהעולם יפה גדול
ועל הר גבוה הם בנו ביתם
וחיו מאושרים יחדיו אי שם.
נערה ממש אוצר…
יום אחד ביתו של הזקן נשרף
נשרפו האוצרות שהוא אסף
ועל דלת בית הזוג האיש הקיש
אבל החתן אמר שם אל האיש:
נערה ממש אוצר…
נשיר לכם ניגון ישן,
ניגון ישן על מעיין,
על מעיין שובב.
מימיו היו צלולים צלולים,
גליו היו כחולים כחולים
מעל לחול זהב.
היה נוצץ באביבים,
היה נושק אבי אבים,
חוצה שדות דגן.
היה מרווה נודד עייף
ולאילן המתכופף
את חיותו נתן.
אבל בעומק נשמתו, המה המה
וערגתו שפך לסהר וחמה –
ישאף לנעלם ולחלום יכמה
ולא ידע אל מה (אל מה).
מחלוני וגם מחלונך
אותו הגן נשקף, אותו הנוף
ויום תמים מותר לי לאהוב
את הדברים אשר ליטפה עינך
מול חלונך וגם מול חלוני
בלילה שר אותו זמיר עצמו
ועת ירטיט ליבך בחלומו
אעור נא אאזין לו גם אני.
זהו שיר ישן
על אניטה וחואן
גבהו עשבי הזמן
והשושן פרח עם החוחים
הם שייכים עכשיו למלאכים.
אניטה לחואן חיכתה
אך הוא איחר לקטוף את רימוני אהבתה
גביעי שפתיה הוא עוד לא שתה
פתאום הקיץ תם
אך לא ייתם סיפור אהבתם.
נשיקה ראשונה על מצחך הלבן
כמו קשר באמצע דמותך
וממנה יצאו בשפעת זוהרה
נשיקות, נשיקות לשערך
כותרת פנינים עשויה מנשיקות
על שחור תלתלייך אמטיר
שתהיי לי ילדה היפה בנסיכות
המושלמת בכל בנות העיר.
אלף נשיקות לך אהובתי, אלף נשיקה ונשיקה
אלף נשיקות לך חמודתי, היפה, הקטנה,המתוקה.
וגם את צווארך השלגי, הבתולי
הגמיש כמו צוואר הברבור
אכסה בנשיקות מחרוזות מחרוזות
ילדת מים, קטנטונת שלי
ועתה שום אשים את ראשי על כתפך
כדי למצוא בו את דופק הלב
וגם סתם נשיקות בלי תאווה ותכלה
כמו פרחים מושלכים על כלה.
רינה – אני אוהב את השמיים
רינה – אני אוהב את הספסל
רינה – אני אוהב את סנדלייך
את אור עינייך – את ארנקך אשר נפל.
אל תדבר בקול דרמטי
אל תהיה כל כך עדין
אני מאמא'לה שמעתי
לגברים, ביתי, אסור להאמין.
לא, לא, אני אינני גבר
לא דון חואן צעיר וריק
אהבתי קשה מדבר
זה הרגל שלי מאז, משייך אבריכ.
רינה – אל תסלסל לי סרנדה
רינה – ואת ליבי אל תבלבל
רינה – תשוב אל חנה ואל עדה
הלא ידעת שהיא בוכה יומם וליל
הו למה זה בלי הרף
את בי תוקעת חרב
ולא נותנת לי תקווה
אפילו הירח
עלי כבר לא זורח
הכל בגלל האהבה.
אני שותה לי וויסקי
אני שותה שמפניה
עם ג'וני ועם ניסים
וששון מנתניה
אי זה לא עוזר
אצלי הלב הלב בוער
נגנו נגנו לי שיר אחר.
בבר של גברת קוקי
זמרת עם בוזוקי
עד אור הבוקר שם נרקוד
נגנו לי שיר שמח
הלב שלי בורח
נגנו נגנו לי עוד ועוד.
אני רוקד עם מינה
אני רוקד עם דינה
אני רוקד עם סימה
ושוש מבנימינה
אי זה לא עוזר
אצלי הלב הלב בוער
נגנו נגנו לי שיר אחר.
אולי אתה יודע
אולי אתה שומע
למה היא אותי עזבה
אני רוצה לברוח
אני רוצה לשכוח
הכל בגלל האהבה.
אני רוצה לברוח
אני רוצה לשכוח
אני רוצה לשמוח
היין בא למוח
אי זה לא עוזר
אצלי הלב הלב בוער
נגנו נגנו לי שיר אחר
שתי אחיות לי יפות כחמה
ואני לבנה כירח
שתי אחיות לי תמימה ותמה
ואני חצופה להרע.
אני הרעה, אני הנוראה
כלבים את קולם אז ישמיעו
כי אני הרעה, אני הנוראה
הקוץ בשושן – אני הוא.
בוקר רענן
שמש אין ענן
אמא, אמא שלי
עין מרהיבה
אור ואהבה
אמא, אמא שלי
אמא, אמא שלי
אמא, אמא שלי
אמא, אמא שלי
אמא שלי
כף ידה נוגעה
שקט הרגע!
אמא, אמא שלי
מי כמוה עוד
שם קץ לדמעות
אמא, אמא שלי
אמא, אמא שלי…
אמא מדוע הקיץ חלף
למה נושרים העלים
אמא כיצד זה סובב העולם
איך נולדים ילדים
אמא מדוע זה יש מלחמות
למה רבים בני אדם
אמא מדוע שותק אלוהים
ולא עוצר בעדם
אמא, הו אמא
חבקיני חזק
ולעולם לא נפרד
אמא אותך הן אהבתי מכל
אמא השיר לך הוא עד
יש לי אישה
שאוהבת אותי,
היא רק שלי.
היא מכירה אותי מהתחלה
שלי שלה.
היא מוכרחה להיות חכמה
אמא שלי
ואת השיר אני שר בשבילה
אמא, אמא,
את הינקת אותי,
את פינקת אותי,
את הבאת אותי,
אמא,אמא,
את פינקת אותי,
את הבאת אותי,
את.
כל האור מזמן הלך לו,
אל תלכי פתאום גם את.
בואי אמא, בואי אמא,
בואי שבי איתי מעט.
בעצים מכה הרוח,
וידייך כה חמות.
אל תלכי, ספרי לי אמא
איך באים החלומות.
אם פתאום מלאך יופיע,
אל חדרי יבוא בלאט,
בואי אמא, בואי אמא,
ותיראי אותו גם את.
לא, איני פוחד בחושך,
ואיני רועד בכלל.
בואי אמא, בואי אמא,
שבי איתי עד שאגדל.
אני והסבתא ישבנו בצוותא
ליד מדורה בחצר.
אני משתוקק לסיפור מרתק,
והסבתא צ'יזבט תספר.
ספרי לי, ספרי לי, איזו מעשיה
על אותם הימים ועל מה שהיה…
והגזימי היטב, סבתי,
איך אומרים בעברית: 'צ'זבטי'.
הסבתא סיפרה איך בנגב שמרה,
כשהיה עוד שומם ויבש.
עם סטן ורימון
מול ציבאות ההמון
היא אמרה: 'נתגבר, מעליש!'
אט זורם הנחל הולך לו אל הים,
ולידו צומח אלון נישא ורם,
בגדה מנגד מחלון בקתה
ילדתי מרוסיה בעצב נשקפה.
הו אלון נישא
כה חסון הנך
את ריעי הבא לי
אני כה בודדה,
רוח סתיו נושבת ושלג אט צנח
האלון הרם כוסה בלובן צח.
בגדה מנגד בבקתה הדלה
ילדתי מרוסיה עדיין מצפה.
לבלבו אגס וגם תפוח
ערפילים כיסו את הנהר
וקטיושקה אז יצאה לשוח
אלי חוף תלול ונהדר
וקטיושקה אז יצאה לשוח
אלי חוף תלול ונהדר.
העלמה שרה בלב כמיה
את שירה זה הערב מכל
על אהוב נפשה המתגעגע
איגרותיו לה יקרות מכל
על אהוב נפשה המתגעגע
איגרותיו לה יקרות מכל.
תחת עץ אשוח,
מה אוהב לנוח
תחת צמרת
כמה טוב לחלום
הי ליולי ליולי הי ליולי ליולי
תחת צמרת
כמה טוב לחלום
קלינקה, קלינקה,
קלינקה שלי
גן פורח מלניקה,
מלינקה שלי
אך עלמה קטנטונת
אך יפהפיונת
רק לאהוב אותך הניחי לי
הי ליולי ליולי הי ליולי ליולי
רק לאהוב אותך הניחי לי
על ענפי שיטה רדה עלטה
על עליה רוח עלעל,
ובעלטה, שם ישבה כיתה
וזמרה לך שיר, יעל:
בין סבכי שיטה נחה עלטה
השועל נוגות מילל.
ובעלטה נרדמה כיתה
רק שירך עוד מסלסל
נצפה ונייחל, זיו עינייך, יעל
הוא רחוק רחוק עוד יהל
עם השחר הצוהל.
אהובתי יעל
היתה כה ביישנית.
כשראתה אותי
עובר מול בית הוריה
ברחה אל השדה…
אז רצתי אחריה.
אהובתי יעל
היתה כה ביישנית.
זרקה את סודרה
הצח מעל כתפיה,
שלא יפריע לה
כשרצתי אחריה.
אהובתי יעל
היתה כה ביישנית.
זרקה את כובעה
וגם את נעליה,
לחסום את המשעול
בו רצתי אחריה.
איי איי איי איי יעל
איי איי איי איי יעלה
איי איי איי איי יעלה
כשרצתי אחריה
אהובתי יעל
היתה כה ביישנית.
היא התביישה כל כך
לשוב אל בית הוריה
לכן בתוך ביתי
קבעה את מגוריה…
בת שש עשרה הייתי
לא בא לי עוד ללמוד
את החיים גיליתי
ובא לי רק לרקוד
אם בא לי, בא לי
ורק אני אקבע לי
נדלק לי אור, נכבה לי
כשרע אז רע מאוד
אם בא לי, בא לי
את עתידי אצבע לי
נדלק לי אור, נכבה לי
כשטוב אז טוב מאוד
בת שבע עשרה הייתי
לא בא לי עוד לרקוד
את התוכנית שיניתי
כי בא לי לעבוד
אם בא לי…
בת שמונה עשרה הייתי
לא בא לי לעבוד
כרטיס טיסה קניתי
כי בא לי רק לנדוד
אם בא לי…
בת תשע עשרה לנצח
גיליתי את הסוד
לנדוד וגם ללמוד קצת
לרקוד ולעבוד
אם בא לי…
יום אחד אולי אפרוש כנפיים
יום אחד תראה שלא אפחד
יום אחד אולי אפרוש כנפיים
וזה יהיה כל כך נחמד
יהיה לי
יהיה מה שליבי מבשר לי
עוד יהיה לי
יהיה לי קצת ממה שחסר לי
למה לא, תגיד לי למה לא
בשבילי וגם בשבילו
עוד יהיה לי
יהיה מה שאני מחפשת
עוד יהיה לי
תהיה לי אהבה לא הורסת
למה לא, תגיד לי למה לא
בשבילי וגם בשבילו
אין לי ראש למילים ארוכות
ואתה מן מילה ארוכה שכזאת.
צ'או ידידי וד"ש לחייך,
בתקוה שתבין את הפרחה.
השמש של פראג' קורעת את הים,
ואני מפליגה בתוך הכפכפים.
לאן שיקחו האורות אני שם,
עם הלקה, הליפסטיק ושאר דאוו'ין.
כי בא לי לרקוד,
ובא לי שטויות
בא לי לצחוק
ולא בא לי עליך
בא לי בימים ובא לי בלילות
בא לי לצעוק: "אני פרחה".
יש אישה גדולה מהחיים
יש חושים שיש רק לה
יש קסמים ויש ימים קשים
ובמה שהיא כולה שלה
למלאכים דיווה
היא אימפריה
על הבמה
דיווה היא היסטריה
היא כולה שיר אהבה
ויוה נריע,
ויוה ויקטוריה,
אפרודיטה
ויוה לדיווה,
ויוה ויקטוריה,
קליאופטרה
טיולים מזמרים: