שירון ים

חופים הם לפעמים
געגועים לנחל.
ראיתי פעם חוף
שנחל עזבו
עם לב שבור של חול ואבן.

והאדם הוא לפעמים
גם כן יכול
להישאר נטוש ובלי כוחות
ממש כמו חוף.

אף הצדפים
כמו חופים כמו הרוח
גם הצדפים
הם לפעמים געגועים
לבית שתמיד אהבנו

אשר היה
ורק הים
שר שמה את שיריו.
כך בין צדפי ליבו של האדם
שרים לו נעוריו.

דוגית נוסעת,
מפרשיה שניים 
ומלחיה – נרדמו כולם. 
רוח נושבת על פני המים, 
ילד פוסע על החוף דומם. 

ילד פעוט הוא ועגום עיניים 
שוטפים המים –
למרחק אין סוף… 
אם לא יעורו כל מלחיה – 
איכה תגיע הדוגית לחוף?…

כשספינתי תצא – תפליג בים,

אפרוש רישתי, אהובתי,

כשספינתי שלי תחזור מים

אביא לך גל, אהובתי,

כשיחזרו גם חברי מים

אודה לאל הטוב שבמרומים.

כוכב רחוק שלי לויני,

תאיר דרכי, אל תעזבני,

או אז אדע: בודד אינני,

כי מישהו חושב עלי עכשיו.

השיק הדייג
סירתו אל המים
לעבר הים הרחוק…

ילדה קטנטנה
אפורת-העיניים
נשאה תפילתה לרחוק:

אלי, נצור מצולות האינסוף
ושמור נתיבות בימים,
כמוני עומדים ילדים על החוף
והמה בני דייגים.

לי כל גל נושא מזכרת
מן הבית, מן החוף,
מן העצים פי-צמרת
וזהב שלכת בת חלוף.

הינשאי ספינה ושוטי-
מה רבים הכיסופים
לי נערה יש ושמה רותי,
המצפה באלה החופים.

תכול עיניה כשמיים
מבטה כלהבה.
לו אך נשקתי השפתיים
אז ידעתי מה זאת אהבה.

שׁוֹשַׁנָּה שׁוֹשַׁנָּה שׁוֹשַׁנָּה
יָרֵחַ נִשָּׂא אֶל עָנָן
כָּמוֹהוּ אֵלַיִךְ שׁוֹשַׁנָּה
בַּיָּם עוֹד יַפְלִיג קַפִּיטָן

הָיָה יָם סוֹעֵר הַתֹּרֶן חָרַק
חַרְטוֹם הַסְּפִינָה כִּמְעַט וְנִשְׁחַק
אַךְ יוֹסְקֶה עַל כָּל הָעִנְיָן הִתְגַּבֵּר
וְזֶמֶר עַלִּיז כֹּה זִמֵּר:

שׁוֹשַׁנָּה…

בִּ"שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה" דָּן הֵרִים עוֹד כּוֹסִית
לְפֶתַע הֵגִיחוּ סְפִינוֹת הַמַּשְׁחִית
אַךְ דָּנִי אָמַר: מַעֲלֵישׁ, נִסְתַּדֵּר
וְזֶמֶר עַלִּיז כֹּה זִמֵּר:

שׁוֹשַׁנָּה…

הָיְתָה זֹאת פִיגוּרָה מְאֹד עֲלוּבָה
עֵת שְׁמוּלִיק הַגּוּץ לְקַפְרִיסִין הוּבָא
אַךְ גַּם עֵת יָשַׁב אַחֲרֵי הַגָּדֵר
הוּא זֶמֶר עַלִּיז כֹּה זִמֵּר:

שׁוֹשַׁנָּה…

מַסָּע הַיָּמִים הִגִּיעַ לַסּוֹף
סִירוֹת עִם גַ'מַּאעָה הִגִּיעוּ לַחוֹף
וְאָז אֶל שׁוֹשַׁנָּה כָּל אִישׁ הִסְתָּעֵר
וְזֶמֶר עַלִּיז כֹּה זִמֵּר

שׁוֹשַׁנָּה…