טיול בנחל ציפורי – מים זורמים, מעין, טחנת קמח ופריחה…

חברה, מדריכת טיולים הציעה לי להצטרף אליה לטיול בנחל ציפורי כדי לחזור למסלול שמזמן לא טיילנו בו ולבדוק אם יש שינוי בשטח אחרי החורף נטול הגשם. בגדול, רצינו לבדוק מה מצב העבירות בטיול רגלי מבחינת בוץ וזרימת המים כי זה גם מסלול אהוב על ג'יפאים וכשיש בוץ וג'יפ עובר-  בלית ברירה נהרס במשך הזמן המסלול הרגלי… וכך מצאנו את עצמנו 4 מדריכי טיולים יוצאים לבוקר של כיף! (איזו עבודה נפלאה יש לנו, לא?)

השארנו את הרכב בכאעביה ומצאנו מיד את דרך העפר הרחבה בצד הצפוני של הנחל עם הסימון הכחול (לבן-כחול-לבן). הדרך היא למרגלות גבעה עם עצי אלון ובינהם רקפות פרחו, עיריות גדולות וכלניות אדומות. והנחל זורם בבקעה חקלאית עם עצי זית וגפנים. 

תוך כמה דקות נתקלו בגדר עם שלט "בית קברות צבאי". ככה, בין עצי האלון (בינהם שלושה ממש רחבי גזע שמאפיינים מקום קדוש) נחה מצבה צבאית משנות השבעים.

אחרי 5 דקות בערך הגענו לעין יבקע, מעין הסוסים. המעין נתפס לבריכת אבן יפה ממנה התחילה אמת מים שהובילה מים להפעלת טחנות קמח לאורך הנחל. בנקודה הזאת שבשבתות עמוסה במטיילים ובתושבי הכפר, יש פיצול בשבילים: יש אפשרות ללכת בשביל ישראל שעולה וממשיך על קו גובה ביערות עם תצפית לבקעת נחל ציפורי וחוזר ומתחבר עם הנחל ליד טחנת הנזירים אבל ראינו שזה קצת בעייתי כמו שאני אפרט כאן בהמשך. או להמשיך עם הסימון הכחול בצמוד לנחל, מה שכמובן עושה את הטיול ליותר חוויתי וזה מה שבחרנו.

עין יבקע, מעין הסוסים

מהר מאד גילינו שהזרימה של הנחל ממש עצומה וחוסמת את השביל המסומן. חיפשנו דרכים לעקוף את המים מבלי להרטב כי הם נראו עמוקים ולמרות השמש החורפית וזה שטיילתי עם חולצה קצרה בפברואר, המים היו קרים! 

שומר בשדה

ניסיון לשאוב מים?

פול בפריחה

בלית ברירה החלטנו להיכנס לשטח פרטי של חקלאים והשתדלנו ללכת ממש בשוליים הכי קרובים לנחל /גדר כדי לא לפגוע בגידולים. את המעבר חזרה למסלול המסומן מצאנו רק אחרי הרבה דקות הליכה. דילגנו על אבנים גדולות מעל הנחל, בזהירות רבה בדיוק ליד מטע לימונים ובפיצול הדרך בה היא מתרחקת למעשה ועולה מעל הנחל ליד גבעה עם עצי חורש. בזכות השנה המעוברת נהננו מפריחה של עצי שקד. להתמוגג!!!
עוד קצת הליכה ואחרי הסיבוב היא התגלתה אלינו במלוא התפארת: טחנת הנזירים.

טחנת הנזירים, נחל ציפורי

טחנת הקמח נרכשה ע"י מנזר הכרמליטים ופעלה עד שנות ה-30. היא עברה הרבה גלגולים מאז אבל כרגע היא מוחזקת ע"י חברי "השומר החדש" לקראת הפיכתה לתחנת הדרכה של רשות הניקוז. ביקשנו רשות ונכנסנו לשטח האחו שלידה. ישבנו בצל עץ תמר והכנו תה מנענע שקטפנו בדרך. 

חשבנו לחזור לרכב דרך שביל ישראל, אבל ממש לא מצאנו את הגשר… הזרימה החזקה השאירה כמה סלעים אבל משטחי העץ נסחפו וראינו שלא נוכל לעבור מבלי להרטב. אז החלטנו לחזור כמו שהגענו. אחרי שקפצנו למשרדי קק"ל ביער ציפורי ובררנו כמה פרטים, הסתבר שאכן מטפלים במים והם כבר לא מכילים מי ביוב. זה התאים עם העובדה שכל הטיול לא הרחנו ביוב, כן ראינו חציבה בהר וצינורות ענק שהסתבר שמחכים כבר חודשים רבים בשטח

עוד דבר שהסביר את חסימת השביל הרגלי בזרימת המים זה שאין יותר שאיבה ולכן, למרות שהחורף האחרון לא היה משופע בארועי גשם, הזרימה ממש חזקה. 

המסלול חסום בקטע קטן שלו בזרימת הנחל

לסיכום היום הכייפי הזה, להתכונן נפשית למעבר במים. זה אומר להכין גרביים חלופה ונעליים נוספות (ואולי ליתר בטחון גם מכנסיים, או לקפל אותם כשעוברים את המים.