טיול בעקבות סיפורי נשים ליד הכנרת

נתחיל עם סיפור ההתיישבות החדשה (יחסית)  באזור הכנרת. החלוצות זה מקרוב שבאו, בעליה שנייה (1904-1914) עזבו בית, משפחה וחלקן אף אורח חיים יהודי-אורתודוכסי והפכו "למוצ'לריות" בעלות אידיאולוגיה וחזון לשינוי, התחדשות ושבירת מוסכמות חברתיות מבחינת מעמדן כנשים. הן קיוו כי החברה החדשה ההולכת ונבנית בארץ ישראל תאפשר להן להביע את עצמן ולקחת חלק שווה ברעיון הציוני.

מבט על הכנרת מ"חצר כנרת"

על רעיון ההתיישבות בקומונה, קבוצה ניתן ללמוד מביקור בחצר כנרת*. שם נכיר את סיפורה של חנה מייזל-שוחט, אשה בעלת חזון והתלהבות ודבקות לרעיון. משיטוטה ברחבי הארץ במקומות בהם התרכזו פועלים ופועלות חלוצים, הבינה את החשיבות למציאת תחום בו הנשים יתרמו באמת על פי יכולתן וכישוריהן- גן הירק ומשק העזר. בחצר כנרת היא הקימה את "חוות העלמות" ובין שאר הנשים המגיעות ללמוד ולעבוד אצלה, מגיעה גם רחל בלובשטיין שכותבת שירים ומפורסמת לימים כ"רחל המשוררת". באתר "חצר כנרת" המשוחזר יש הדרכה מקומית ואת מבנה "חוות העלמות" כמו גם סרט על רחל המשוררת. אפשר לשמוע על דמותן של הנשים החלוצות וביניהן גם על מייסדות דגניה א' ואחרות.

חצר כנרת ובה "חוות העלמות"

משם אפשר להמשיך לקבריהן של רחל המשוררת ושל נעמי שמר. במידה ואנחנו ברכב (לצאת שמאלה מחניון חצר כנרת ושוב שמאלה ובצומת ימינה לכיוון צמח. בכניסה לקבוצת כנרת להסתובב ולחזור לחניה קטנה ומצומצמת בצמוד לבית העלמין) או בזהירות מירבית ברגל. בתכנון, בניית מעגל תנועה ליד בית העלמין ובינתיים  יש להיזהר הן ברגל והן ברכב. בין הקבר של רחל והקבר של נעמי שמר ישנו עמוד עם הסבר קולי על המקום ושירי השתיים.  מול בית העלמין ישנו שביל בין הבריכות המוביל מגן רחל (מטע האם של התמרים) עד לבית המוטור הנמצא בלב חורשת עצי אקליפטוס משירה המפורסם של נעמי שמר ז"ל, בקבוצת כנרת. (בעקבות נעמי שמר בכנרת)

וכמובן שיט על האגם, ביקור בקברי הצדיקים החשובים, אבל אנו מתמקדים הפעם בטיול בנושא נשים ולכן מגיעים לבית דונה גרציה.

אפוס לדונה גרציה נשיא, מינטורות בקומה השנייה המספרות את סיפורה של האישה המרשימה

המקום הינו מלון יחודי ובו מוזיאון ומרכז לסמינרים בנושא נשים. דונה גרציה נשיא- אישה, יהודיה, עשירה בעלת הון ונכסים, בת למשפחת אנוסים מפורטוגל, חיה במאה ה-16 ופעלה למען היהודים. בין השאר רכשה שטח גדול בטבריה מהשולטן העות'מאני לשם בניית אוטונומיה יהודית. הכשירה את המקום אך היהודים לא הגיעו…דמותה יוצאת הדופן והרעיון מאחוריה באים לביטוי במוזיאון המעביר לנו את רוח התקופה בתלבושות, בריהוט, בדגמים. במקום הדרכה מקומית בשעות קבועות, יש לתאם מראש*.

זו אני מחופשת מימין…בסיום הדרכה מצטלמים מחופשים "ברוח התקופה"

אנו מצפינים לכיוון מגדל. בבואנו דרך כביש 90 מכיוון דרום (טבריה), נראה שלט ירוק גדול "1/2 ק"מ לצומת מגדל" ולצידו מפרץ קטן. נעצור לרגע קט את הרכב מבלי לרדת ממנו ונצפה על השטח המגודר של החפירות הארכיאולוגיות. זהו השטח המיוחס למגדלא, הוא מגדל-נון (מגדל נוניא בארמית) במקורות. כאן התנהל קרב חשוב וגדול בזמן המרד הגדול ומתואר אצל יוסף בן מתיתיהו. על פי הנצרות מכאן הגיעה מרים המגדלית. מרים המגדלית היא דמות חשובה בנצרות. זוהי אחת מהנשים שנכחו בצליבתו של ישוע ובקומו לתחייה. מרים המגדלית טיפלה בגופתו אחרי שהורד מהצלב ויחד עם מרים אימו של ישו קיבלה את בשורת המלאך על תחיית ישוע. ואף מכונה באחד המקורות "שליחת השליחים" בשל כך. 

 "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָבַר יוֹם הַשַּׁבָּת וַתִּקְנֶינָה מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וּמִרְיָם אֵם יַעֲקֹב וּשְׁלֹמִית סַמִּים לָלֶכֶת וְלָסוּךְ אֹתוֹ בָּהֶם׃ וּבְאֶחָד בַּשַּׁבָּת בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם בָּאוּ אֶל־הַקָּבֶר כַּעֲלוֹת הַשָּׁמֶשׁ׃ וַתֹּאמַרְנָה אִשָּׁה אֶל־אֲחוֹתָהּ מִי יָגֶל־לָנוּ אֶת־הָאֶבֶן מֵעַל פֶּתַח הַקָּבֶר׃ וּבְהַבִּיטָן רָאוּ וְהִנֵּה נִגְלְלָה הָאָבֶן כִּי הָיְתָה גְּדֹלָה מְאֹד׃ וַתָּבֹאנָה אֶל־תּוֹךְ הַקָּבֶר וַתִּרְאֶינָה בָּחוּר אֶחָד ישֵּׁב מִיָּמִין וְהוּא עֹטֶה שִׂמְלָה לְבָנָה וַתִּשְׁתּוֹמַמְנָה׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶן אַל־תִּשְׁתּוֹמַמְנָה אֶת־יֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי הַנִּצְלָב אַתֵּן מְבַקְשׁוֹת הוּא קָם אֵינֶנּוּ פֹה הִנֵּה־זֶה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הִשְׁכִּיבֻהוּ בוֹ".
הכנסיה הפרנצ'סקנית חופרת במקום זה, בצמוד לחניון חוף מגדלא ולמרות שהחפירות בעיצומן ונכון לעת עתה לא ניתן לסייר במקום, עדיין אפשר לראות את מכלול המקום מנקודת תצפית זו. 

לפנינו שרידי עיירה רומית שהשתרעה כפי הנראה על שטח של 90-100 דונם. בתקופה הרומית זו נחשבת עיירה מכובדת ולא גודל של כפר. על פי הממצאים היו כאן רחובות סלולים ומתוכננים, שרידי בסיסי אמת מים ועיירה בעלת מזח גדול בעל שני מפלסים מתקופות היסטוריות שונות ואבני קשירה לסירות. 

בין אם קראו לעיירה זו מגדלא, מגדל נוניא, או בשם היווני טריכיי, מדובר בכלכלה המבוססת על דיג והמלחת דגים ובשל מקומה בבקעת גניסר בפיתחת נחל עמוד- גם חקלאות. המזח עצמו צמוד ללב העיירה. במרכז שטח החפירה רחבה גדולה שמשתרעת על פני כדונם ובמרכזה בריכת מים. השטח שימש כפיאצה (רחבת התכנסות, כיכר העיירה) ולצידו מסביב מבנים ארכיטקטונים שמצביעים על היות היישוב כא עיירה ולא כפר קטן: רחוב שכיוונו צפון-דרום, כלומר קארדו ולצידו בסיסים לאמת מים. תמוה היה לחופרים כאן למצוא אמת מים ומקוואות באזור זה בשל הקירבה לכנרת. אפילו שרידי מבנה שירותים (ציבוריים) המוכרים לנו מבית שאן, שרידי בית מרחץ ומבנה בולט ביותר מנקודת התצפית שלנו הוא מגדל מהתקופה הרומית שנמצא צמוד למעיין קטן. בתקופה הרומית נהוג היה לבנות מבנה ארכיטקטוני מרשים צמוד למעיין "בית מעיין" ולצידו נמפאון קטן. רואים כאן מבנה מרשים עם עמודים בצורת לב.
 

לצערי הפרנצ'יסקנים לא מתכננים בזמן הקרוב להכשיר את המקום לקליטת הציבור הרחב, אולם מסתבר שמצפון לשטח החפירה שלהם נרכש שטח ע"י כנסיה קתולית מקסיקנית שתוכנן לבניית מלון של 300 מיטות. תוך כדי תהליך הבנייה נדרשו היזמים לחפירות הצלה כחלק משגרת בנייה כמקובל בארצינו. הפלא ופלא נחשף בקצה הצפוני של השטח מבנה בית כנסת מהמאה הראשונה לספירה (בארץ זהו השריד ה-7 בסה"כ מתקופה זו). במקום מוזיאון ארכיאולוגי* פתוח לקהל הרחב לצד מבנים נוספים כחלק ממכלול המלון. יש במקום העתק של אבן מרשימה ביותר שנמצאה במקומה בלב מבנה בית הכנסת וזהו העתק בזעיר אנפיין של בית המקדש הפועל במקביל בירושלים באותה תקופה. 

האבן שנמצאה בבית הכנסת מהמאה הראשונה לספה"נ במגדלא, חפירות בניהולם של דינה אבשלום-גורני וערפן נג'ר מרשות העתיקות

גם רואים צילום של חלק מהפסיפס שנמצא בבית הכנסת ותצלום של המקום. מסלול הליכה לאתר החפירות נפתח וסודרו שלטים במקום. יש חלקים נוספים של העיירה שנחשפו ובהם שרידי בתים ומקוואות לצידם.

באתר הנחפר ע"י המקסיקנים יש שלטים ואילוסטרציות גם אם לא ניתן להכנס לתוך החפירות עצמן

ואם כבר בנשים סביב הכנרת אנחנו עוסקים, אז משהו של נתינה מכל הלב. בישוב מגדל הסמוך ישנו בית ראשונים. בית האבן הישן נרכש ע"י משפחה מקומית, משפחת הורביץ ונועד לשמש את משפחת הבן אולם תאונה בה הבן קיפח את חייו גרמה לשינוי התוכניות. 

כדאי לוודא את שעות הפתיחה ישירות מול רבקה 054-7272467

רבקה הורביץ האם השכולה והאלמנה, החליטה לתרום את הבית בעל ההיסטוריה ולהפוך אותו לארכיון ומוזיאון ההתישבות באזור. מפגש איתה הוא מפגש מרגש ביותר, מחיר הכניסה למקום הוא סמלי ואני רואה אותו כתרומה צנועה לעשייה היומיומית של רבקה היקרה. הסיפור האישי שלה, המידע השופע על המקום, על האזור – חוויה מיוחדת. מומלץ ביותר.