זהרה התקשרה לברר על טיול חוויתי כהוקרה לעבודת התנדבות שנתית בקהילה של נשים מול נשים. היה לה כבר רעיון של טיול ואזור בראש, אבל כשהתחלתי לברר על הקהל, על מי שבפועל תטייל איתי בסופו של דבר, מצאתי את עצמי מאד מתרגשת וחרגתי מתפקידי ומקומי ושיתפתי את זהרה בחיבור האישי שלי לקבוצת הנשים שלה.
נפתחתי ודיברנו המון והיה ברור לשתינו שזה ממש מתבקש שאני אזכה להדריך את הקבוצה המיוחדת הזו והיא גם ביקשה שאשתף את הקבוצה בסיפור-חיבור שלנו (מה שקרה ב"קטן" לאחר הפצרות מרובות שלה בנקודה מסויימת בטיול עצמו).
מאחר והיה מדובר על קבוצת נשים, זהרה רצתה שכל הטיול יעסוק בנשים. לי היה ברור שאני רוצה להפגיש אותן עם דמויות של נשים עוצמתיות, עצמאיות בחברה שמרנית מאד, פורצות דרך (אם כי לאו דווקא גבולות) וכך נבחר מסלול הטיול.
עכשיו, כשאני מעלה את הדברים על הכתב ורואה את הרשימה הארוכה ושלל הבקשות שהטיול היה צריך לתת להם מענה, אני מחייכת לעצמי. וגם אם על פניו נראה כי מדובר בהמון צרכים ובקשות ואיך "תופרים" את כולם למיקשה אחת. המסלול שנבחר ענה על הכל.
מטרות הטיול מבחינת זהרה היו להוקיר אותן על ההתנדבות השנתית,
להפגיש אותן ביחד להכרות פחות שטחית אחת עם השנייה, לעשות איתן משהו שהן לבד לא היו עושות, להגיע איתן למקומות שהן לא היו מגיעות ובעיקר להעביר אותן חוויה שמחה, משותפת ומגוונת שתכלול גם קצת טבע, גם סיפורים על נשים, משהו שיתאים גם לכאלו שאוהבות לטייל וללכת וגם לכאלו שלא נוהגות לעשות את זה, קשה להן עם החוץ.
נפגשנו להפסקת בוקר עצמית, אבל בעצם כל אחת הביאה משהו לעצמה אבל גם לכלל הנשים. ואז עלינו ל"קפה חנקין". המפגש הראשון היה עם דמותה של אולגה חנקין, בת לאב שלימד תורה ואיפשר לביתו להקשיב מאחורי הווילון למדרשים, איפשר לה לצאת לעבוד עבור כלכלת המשפחה כבר בגיל 14 ולהרשם ללימודי מיילדות באוניברסיטה הרחוקה מבית ההורים מעל 400 ק"מ בעיקר שהמשפחה היתה טרום עליה לארץ (ביל"ו). אולגה שנישאה ליהושע חנקין הצעיר ממנה ב-13 שנים, כנגד מוסכמות החברה ומורת רוחן של שתי המשפחות. אולגה שבאה ויצאה בין בתים וכך שמעה מי מבעלי הקרקעות מעוניין למכור אדמות, קישרה בינו לבין בעלה. אולגה שפירנסה את שיגעון "גאולת" הקרקע גם ללא כיסוי כספי מתאים. אולגה- האישה "העזר כנגדו" שבערוב ימיה, בעת בו היתה מרותקת כבר למיטת חוליה, "זכתה" לקבל מבעלה בית קטן על גבעת כורכר ליד הים "גבעת אולגה" שכף רגלה לא דרכה בה מעולם.
לאחר מכן עשינו סבב הכרות קצר. בו כל אחת מהנשים סיפרה קצת על עצמה לטובת הכרות עם האחרות תוך כדי שיתוף במשהו שקשור לקלף שנבחר על ידה (קלפי מרלין) …
עכשיו כבר היינו במצב בו יכולנו להתחיל טיול נינוח על חוף הים בין כפר הים גבעת אולגה, לשפך נחל חדרה טיילת פארק חדרה. מאחר והטיול הוא על החוף והוא כבר אחרי הכרות, נוצרו קבוצות קטנות של זוגות, חמישיות ואחרות והן שוחחו בינן. ישבנו על ספסל בטיילת נחל חדרה ושרנו שירים של ים, של נחלים, שירים שעושים שמח והרגשת חברותא והמשכנו עם סיפורים על נשים נוספות כמו גן הפסלים של יעל ארצי בקיבוץ שדות ים, חנה סנש הצנחנית ועוד.
היה טיול עוצמתי ביותר לכולנו. אחד מהטיולים המרגשים בהחלט מבחינתי.
