כלניות ונחל זורם – איך העזנו וטבלנו במים…

היינו נאיביים. חשבנו טיול רגיל, בטח יהיה קצת בוץ אז הבאנו נעליים ובגדים להחלפה למרות (או דווקא בגלל) שמדובר בנוער… לא ידענו שזה יסתיים כמו שזה הסתיים…

החלטנו לקחת את הילדים לטיול "נוסטלגי" אל מחוזות ילדותם בהם לא ביקרו כמה שנים. זה "קטע" כזה עם ילדים, החוויות טבועות בהם אבל המקומות קצת פחות. הם גדלים והזיכרון ילדות מתרחק קצת בעיקר אם לא חוזרים עליו. הרגשנו שצריך לחזור למקורות עבר.

החלטנו לשלב מסלול לא ארוך או קשה במיוחד כי היו לנו שלוש שעות בערך ברוטו (כולל נסיעה) ורצינו לשלב זרימת נחל ופריחה. אז נסענו ליקנעם עילית. מאחוריה מתחילות גבעות ירוקות ושבילי עפר רחבים שיורדים עד נחל השופט ולשם נסענו.

להבדיל מפריחת כלניות ב"דרום-אדום" כאן מדובר על כלניות בשלל צבעים. דווקא הלבנות והוורודות והסגלגלות והתכולות מקדימות את האדומות ויש למה לחזור…

תפסנו שביל שירד לצד גבעת הכלניות, באיזשהו שלב למטה באמת הגיע קטע קטן של בוץ שאפשר היה לעבור בלי בעיה. והמשכנו בשביל שנצמד למרגלות חורשת אורנים בה רעו פרות ועגלים. ביננו חצצה גדר והמשכנו עד לחניון חרובים. זה חניון שאפשר לכתוב ב WAZE ולהגיע אליו. נכון לתחילת 2024 הוא עדיין בשיקום ולכן אין כניסת רכבים אליו עד שקק"ל יעדכנו שהסתיימו השיפוצים.

מומלץ לקחת בחשבון שבסופי שבוע וחגים חניון חרובים עמוס מאד. בעיקר בעונת החורף כשהכל ירוק ופורח ויש זרימה יפה בנחל. הדרך הקצרה ממושבת יקנעם לנחל חסומה בסופ"ש, לכן הניווט לוקח אותנו בדרך עפר של כ 7 ק"מ דרך נוף רמת מנשה שעוברת בנוף יפה ודרך כמה חניונים ובסוף מגיעה גם לחניון הזה שממנו מתחיל מסלול מונגש אל הנחל.

בין שולחנות הפיקניק יוצא שביל אספלט שמותאם לכסאות גלגלים וכמובן שהציבור הרחב נוהר עם עגלות ילדים. בגלל העומס וההנגשה המסלול בקטע זה אסור לרוכבי אופניים. שוב- לקחת בחשבון שנכון לתחילת 2023 אין כניסת רכבים לאזור החניון

כבר מאזור חניון הפיקניקים שומעים ורואים ערוץ נחל צר שכמעט ולא זורם בדרך כלל. השביל מוביל אותנו אל גשרון קטן ורואים סימני "גאות" שהנחל עלה על גדותיו והציף את הגשרון הזה. הערוץ הקטן הזה מתחבר לנחל השופט ובארועי הצפות החורף הנחל, שעובר בתוך קיבוץ הזורע, הציף מבנים בינהם את הספריה וכמובן השאיר נזקים גדולים.

המשכנו עם השביל לכיוון 'אשדות הזורע'. בדרך יש גשרון נוסף שעובר שוב מעל אותו נחלון שעברנו כבר וכאן חיכתה לנו הפתעה. המים זרמו קצת בגובה אפסיים אמנם, אבל זרמו על הגשר… חצינו בשמחה והתרגשות וחברנו לנחל השופט שממש שצף. צריך לזכור שלא מדובר כאן על נחל עם הפשרת שלגים, הזרימה בדרך כלל נחמדה ולא יותר ובקיץ דלילה ממש. הפעם היה ממש מרשים לראות את הזרימה העוצמתית.

בהמשך הדרך, מים זרמו מכל כיוון. לאו דווקא בערוץ הנחל עצמו. התלהבנו ממש אם כי הזרם כיסה את שביל האספלט כמו שרואים בתמונה.

בהמשך השביל כשמגיעים לחלק בו השביל הופך לשביל עץ שמטרתו היתה לשמור על גובה מעל הנחל, גילינו שהשביל לא רק הוצף אלא נסחף והמסלול נסגר למעבר עד לעבודות התיקון שבוודאי יערכו אחרי עונת הגשמים. זה המקום בו חזרנו לרכבים. האמת שהנוער ניצל קרני שמש נעימות, ובחרו להכנס למים הקרים. טוב שהבאנו בגדי החלפה…

אז איך מגיעים?
חונים ברחבת חניה ליד החאן ביקנעם. רושמים במפות גוגל או בוויז את גני הילדים תות ודולב ברחוב 'עמק השלום' ביקנעם ומשאירים שם את הרכבים. צמוד לגנים מתחיל שביל עפר שיורד למטה דרך הכלניות. את הכלניות אפשר לראות כבר מאחורי הגן.

בשביל החוזר מחניון חרובים החלטנו לעלות בדרך קצרה יותר ופשוט לקחת את השביל שעולה צמוד לחורשת האורנים. זה שביל מקביל לזה שירדנו בו. אחרי כמה דקות של עליה יש שביל עפר נוסף שפונה שמאלה ומחזיר אותנו למכוניות…