מי זה מאיר שפיה? אז זהו שזה לא מי אלא מה….

כבר מספר שנים לא קטן אני מגיעה עם קבוצות לכפר הנוער שפיה. על גבעה מעל הכפר מתנוסס הרחוב ששימש את המושבה מאיר שפיה. המושבה הוקמה ב 1890 ע"י הברון רוטשילד. בשיתוף המועצה לשימור אתרי התיישבות עברו בתי המושבה העתיקים שימור (שלא מתוחזק כראוי וחבל) . 

דגם המושבה הוא של רחוב אחד עם כ 4 בתים בכל צד ובכל זאת "מושבת בת" של זיכרון יעקב חייבת 5 בתי פקידות: מקווה טהרה שעהיה סמוך למעיין שכבר אינו מתפקד והמבנה חרב לפני שנים רבות. בית כנסת, בית פקידות, מחלבה – לברון הייתה מודעות כבר לפני מעל 100 שנים להצמיד לכל מושבה חקליאת גם תעשייה הקשורה לחקלאות והמבנה החמישי – סנטוריום, בית הבראה.

שפייה, שפי כלומר בריאות (וכן, גם משמר את השם הערבי שוויה, מקום עם נוף שניתן לראות ממנו (שוף). ביננו, האיכרים שיכלו להרשות לעצמם באותם ימים קשים את התענוג לנפוש, עשו זאת באלכסנדריה או ביירות ולאו דווקא כאן. 

מאחר ובית ההבראה לא מילא את תפקידו, ניצל ישראל בלקינד (כן, "ההוא מהבילו"יים") את ההזדמנות והקים כאן את בית היתומים עבור יתומי פרעות קישינוב 1903. ביה"ס פעל כאן עד 1906 ואז עבר לבן שמן ולאחר כשנתיים נסגר. אבל לימים שוב נוצל מבנה בית ההבראה ובשנת 1923 נפתח במקום שוב בי"ס הפעם בי"ס לכ-100 בנות. חיים נחמן ביאליק שביקר במקום ושהה בו מספר שבועות כתב לכבודן שיר "לבנות שפיה".

במהלך הטיול אותו תאמנו מראש עם הנהלת הכפר, ביקרנו בגרעין הישן של המושבה שצופה מזווית לא שיגרתית לאזור הכרמל וואדי מילח, הוא כביש פארדיס-יקנעם. 

יפה לראות שבתי החניכים ובתי המנהלה כמו גם בתי הצוות שחי במקום משולבים יחד. אותי תמיד מרגש לראות את "בית הבוגר" זהו בית שנועד עבור תלמידי הפנימייה שסיימו ללמוד והתגייסו לצבא אבל לא תמיד יש להם בית לחזור אליו בסוף השבוע. לכן יש את הבית הזה, יש אם בית, כביסה, אוכל והכי חשוב- מקום לחזור אליו.

יצאנו מכאן לסיור רגלי בכפר, ירדנו אל אולם התרבות ועברנו דרך המשק החקלאי. פגשנו את רותי רכזת ענף הכרם והיין. כן, יש כאן עוד ענפי חקלאות. התלמידים בוצרים את הענבים ובמסגרת לימודי מדעים וחקלאות  הם מפיקים יין. אמנם להם אסור לטעום או לשתות אבל לשם כך יש מי שמרכזת את הענף. היין ברמה טובה מאד והכסף ממכירתו מופנה לפרויקטים חינוכיים בינהם עזרה כלכלית לנוער עולה מאתיופיה לטיול "שורשים". טעמנו, התלהבנו, נהננו, קנינו ותרמנו בשמחה רבה.

מטיול קודם- תשס"א פרס החינוך לכרם

רותי מוזגת יין לטעימה למטיילים

במקום כ 600 תלמידים מחציתם תלמידי פנימייה מכל רחבי הארץ והאוכלוסיה ומחציתם תלמידי "מופת" ו"מצויינות" מהאזור המכונים "אקסטרנים" (מבחוץ) כי מגיעים ללמוד כאן כבי"ס רגיל אבל לא נשארים לחיות כאן. תיכון שפיה הוא "שם דבר" באזור כבי"ס איכותי ומוקד משיכה לנוער מהאזור.

תמיד יש מישהו בקבוצה ששואל על המנדולינות. זהו אחד הדברים העקביים שנשמרו כאן במשך השנים. את לימודי הנגינה במנדולינות התחיל בשפיה משה מדליה. אבל במשך שנים רבות לימד, עיבד וניצח את התזמורת – משה יעקובסון. משה היה תלמיד בשפיה אבל חזר ללמד בה מוזיקה כאדם בוגר. הלימודים היו בצוותים של שניים כך שהתלמידים לימדו אחד את השני ובזכות יצירת כיתה של מעוניינים בדבר זה משך לאט לאט גם את התלמידים האחרים. אגב, תזמורת המנדולינות של משה יעקובסון פעילה עד היום והנה קישור לאתר תזמורת המנדולינות של שפיה. 

באחד מהביקורים היו חזרות והתלמידים ביקשו רשות להופיע בפנינו, שנגיד להם לא?

גם כיום יש מרכז מוזיקה מאובזר ורציני בכפר. התלמידים לומדים בשנה הראשונה כולם על מנדולינות ורק בהמשך יכולים לבחור כלים נוספים. בסיום הלימודים המצטיינים מבין הנגנים מקבלים כלי נגינה במתנה. 

לאחר הביקור שפיה המשכנו לעין הוד, אבל המשך הטיול דורש פוסט משלו. מבטיחה להמשך…

אם יש לך קבוצה שמטיילת ורוצים לתאם (בימי חול בלבד) טיול איתי באזור אני מזמינה אותך לפנות אלי לקבלת רעיונות נוספים ליום טיול מלא בלחיצה על הקישור – טיול בשפייה ועוד עבור קבוצה

ובכלל אם גם לך יש סיפורי שפיה להעשיר אותי, אני אשמח מאד לקבל תגובות למייל שלי  ועד אז, צאו טיילו ומלאו את הארץ…