טיול ליל ירח לקיסריה עם שיר וסיפור

" אלי, אלי,
שלא יגמר לעולם
החול והים,
רישרוש של המים
ברק השמיים
תפילת האדם." (חנה סנש/דוד זהבי)

הגענו לחוף האקוודוקט של קיסריה המכונה גם "חוף הקשתות" ממש לקראת שקיעה. ערב קייצי עם בריזה נעימה וגילינו שלמרות שמדובר באזור חוף לא מוכרז ורגע לפני החשיכה, עדיין יש הרבה אנשים בחוף.

טיול סיום שנת פעילות של קתדרה ממרכז הארץ. פתחנו את אחה"צ בטיול מזמר בבנימינה ואחרי הפסקה לארוחת ערב, המשכנו לכיוון "טיילת קיסריה".
שביל עפר לבן, רחב וברור מוביל אותנו מהקשתות שהן חלק ממפעל המים הרומאי העתיק, דרומה לכיוון העיר העתיקה. נחמה אלעל חברתי הווירטואוזית שעל האקורדיון לא הפסיקה לנגן. שרנו שירי-ים, משירים נוסטלגיים כמו "בת הדייג" ו"רותי" ועד שירי-ים רומנטיים. בנקודה מסויימת על השביל יש פיצול. השביל עצמו פונה מזרחה ומקיף שרידים ארכיאולוגים של השער העגול של "מגדל סטרטון" (שרשון) הפניקי שעליו בנה הורדוס את עיר הנמל. אנחנו פנינו דווקא מערבה וצפינו באורות של חוף האקוודוקט "פנסי העיר דולקים עדיין, לב הנערה עודנו ער. עוד במסבאות נמזג היין, המלח אל ספינתו חוזר" (יהודה אופן/בני ברמן).

בכניסה לטיילת קיסריה שביל העפר הופך לשביל בטון ממש בצמוד לשרידי בית כנסת עתיק מהתקופה הביזאנטית. בית הכנסת הזה כונה "כּנִיסָתַה דֶמָרדוּתָה" מאחר ועל פי יוסף בן מתתיהו, ממנו פרץ המרד היהודי ברומאים. ריצפת הפסיפס כאן שוחזרה ותוקנה וסביבה נערכו ספסלי ישיבה ממש כמו בעת העתיקה. קיסריה הייתה עיר מסחר חשובה והיו בה קהלים נוצרים, יהודים, שומרונים ופגאניים ומטבע הדברים היו מחלוקות ופולמוסים בין הדתות השונות. במקום זה נמצאו חלקי שיש עם כתובת של 24 משמרות הכהונה. בימי בית שני, נחלקו הכוהנים לעשרים וארבע משמרות שהתחלפו ביניהן מדי שבוע בעבודת בית המקדש. עם חורבן בית המקדש והמעבר מיהודה לגליל אחרי מרד בר כוכבא, גם הכוהנים עברו לגליל והתקבעה רשימת המשמרות עם שמות הישובים אליהם עברו. שרידי הכתובות עם הרשימה והחלוקה שנמצאו בקיסריה הם עדות מרשימה לכך.

בתקופת המשנה והתלמוד עבר מרכז היהדות בארץ ישראל מטבריה לקיסריה ולאורך התקופות מימי הקמת העיר וגם מאות לאחר מכן, קיסריה שייצגה את תרבות רומי, אתגרה את הקהילה היהודית שהתגוררה בה. על פי ספרו של יוסף בן מתתיהו "מלחמות היהודים ברומאים" כ 20,000 יהודים גורשו או נהרגו בקיסריה בזמן "המרד הגדול". נגענו קצת בדילמות שעמדו בפני יהודים בעיר מעורבת וקוסמופוליטית שכזו וכמובן חזרנו לשירים.

מכאן הדרך למרכז התיירותי של קיסריה כבר הייתה קצרה. עברנו דרך החפיר והשער הצלבני הצפוני של העיר. במקום נערכים שיחזור ושיקום לרצפות הפסיפס המרשימות. מאחר והגענו כבר לאחר השקיעה, לא הצלחנו להתרשם מהן. אני מקווה שאחרי שהעבודות יסתיימו תותקן תאורה ראויה.

העיר העתיקה משנה פניה בלילה, היא תוססת ובתי הקפה, המסעדות והפאבים פתוחים. אנשים, בד"כ מהאזור, נהנים להגיע אליה דווקא בשעות הנעימות האלו ובחמישי בערב חלק מהמסעדות הופכות לגני אירועים ובמקום נערכות במקביל מספר חתונות והמוזיקה מוסיפה לשמחה.

הדבר שהכי משמח אותי הוא לחדש למטיילים. גם אלו שזו לא הייתה הפעם הראשונה שלהם בגן לאומי קיסריה ובחוף האקוודוקט, לא הכירו את הדרך שאורכה כקילומטר ומחברת בין שני האתרים. כשמגיעים לעיר העתיקה, אנחנו נכנסים דרך השער הצלבני המזרחי, נכנסים ישר לאזור המסעדות ולנמל ולחנויות ולא מתייחסים לאזור הצפוני. בעיקר כי הוא לא מואר בלילה. מי שמגיע ביום, בעיקר בימי הקיץ החמים אחה"צ, שווה להכיר את פארק הדשא היפה שמשתרע כאן צפונה עם מספר ירידות מסודרות לאורך חוף הים.

את הטיול סיכמנו עם הסיפור של חנה סנש הצנחנית היהודייה שצנחה מעבר לקווי האויב במלחמת עולם שניה. היא חברה לקיבוץ שדות-ים ובסוף יום עבודה נהגה ללכת על החוף לכיוון קיסריה ואף כתבה על כך בשיר המפורסם "הליכה לקיסריה" המוכר יותר במילים "אלי, אלי". בימים אלו בונים בקיבוץ שדות ים מרכז מבקרים חדש שיספר את סיפורה והקשר העמוק שלה לא"י.

העיר העתיקה נושאת גם סיפורים על המושלים המרכזיים שהשאירו כאן את חותמם- הורדוס שבנה אותה ומרכז המבקרים החדש שנפתח כאן לאחרונה מתמקד בסרט 'עלילתי' על דמותו. לואי הקדוש, הצלבן ש'הלביש' את חומות העיר ב'חצאית' של חלקלקות והכובש שהרס אותה – הסולטן בייברס הממלוכי. וסיפור על כל אחד מהם מרגיש כמו סיפורי "אלף לילה ולילה"… טיול ליילי לקיסריה משאיר רושם אחר לגמרי ואני אוהבת לחזור לכאן שוב ושוב.