יצאתי עם קבוצת מטיילים, גימלאים, מ"העמק" לטיול בגן לאומי חוף השרון שמאחורי הפאוור-סנטר של שפיים וגעש. אמנם עוד לא פברואר ואיריס הארגמן טרם פרח אבל הדגש היה טיול עם שירי רחל שפירא, ילידת וחברת קיבוץ שפיים הסמוך.
לילה קודם חששנו שיום הטיול מסתמן כיום הכי גשום בשבוע, אבל על הבוקר קיבלתי עדכון מקומי שאכן כל הלילה ירד גשם אבל השמש זרחה ובעוד הגשם ירד בת"א ודרומה, באזור שפיים היה ממש נעים וחמים.
גן לאומי חוף השרון מזכיר לי בעצם "שמורת עציץ" שסביבו פיתוח גדול ומזל שהכילו במרחק כ"כ קטן מהרעש וההמולה של המרכז המסחרי ושל כביש חיפה- ת"א הסואן לשמור על חלקת אלוהים קטנה. השטח מגודר ויש דלת עץ שיש להקפיד ולסגור אותה אחרי שנכנסנו. במקום משוחרר עדר קטן של צבאים ועל מנת שתנים או כלבים משוטטים לא יכנסו (או כלבים מבוייתים ללא מחסום ורצועה) יש את הגדר והשער. כבר בכניסה יש שלט גדול ויפה עם מפת המסלולים במקום.
אני קוראת לטיול- "זו שנולדה ליד הים" (על משקל השיר המקסים של רחל שפירא בביצוע חוה אלברשטיין – נמל הבית). מבחינתי חלק מהנופים כאן הם הרי נוף ילדותה של רחל שפירא ויש דגש אישי שלי גם על שירי ים מטבע הדברים. נכנסנו אל חורשת האיקליפטוסים והמשכנו אל שביל דרך גבעות חול שהזכירו לנו את הימים בהם ילדים התגלגלו על דיונות חול. למרות שהמסלול עובר על רכס כורכר ויש גם חול- יש הרבה ירוק מסביב של שיחים שונים שמייצבים את החול. ואז הנוף נפתח אל הים.
האנשים התלהבו מהריח, מהגלים, שרנו שירים שמחים ושירים עצובים כי כאלו החיים שלנו שהדמעה והחיוך משולבים יחד. שירי ים כמו "דרישת שלום" ושירים פשוט שעושים טוב על הלב כמו "ומתוק האור בעיניים", שירי יחיד כמו "צמח בר" ושירי יחדיו כמו "חלק בעולם"
מתוך תמונת הים הגדול והכחול שנפרשה לפנינו עלתה וצצה סירת מפרש לבן קטנה ומיד עלה לי ולמטיילים בראש השיר המקסים והפשוט של נתן יונתן – "דוגית נוסעת". שיתפתי אותם בגלגולו של הים והיחס לים בתולדות השירה שלנו ונזכרנו בהמון שירים שונים, הקשורים לים, שכולנו אוהבים, פרי עיטם של הרבה יוצרים בזמר העברי. בעקבות חלק זה של הטיול הוזמנתי לערב מיוחד ומרגש מאד שערכו חברי שריד לכבודה של צפירה יונתן.
בקיבוץ שפיים כבר המתינה לנו תמר חילו אוצרת הגלריה שבמגדל המים המקומי.
יחד איתה חיכו לנו גם תמר ויוסיטו שגיא שסיפרו למטיילים על הקיבוץ, על הפעילות בהעפלה וענו לשואלים. בכניסה לקיבוץ, ליד החניה ולפני שדרת עצי הפיקוס הגדולים השכיל הקיבוץ כבר לפני מספר שנים להכין שילוט וקיר מרשים עם "תמונות של פעם"
אחרי ארוחת הצהריים בחדר האוכל והתצוגה בכניסה לקיבוץ המשכנו לבתי אמנים בקדימה. חברה שהכרתי בארגון נטוורקינג גדול נענתה לבקשתי וארגנה עבורנו במיוחד ביקור אצלה ואצל עוד 2 אמנים. העבודות היו מקוריות ומיוחדות וסבר הפנים הנעים שקיבל את פנינו מאד ריגש אותנו. מאחר והיינו קבוצה גדולה למדי (מעל 50 אנשים) התפצלנו לשלוה בתים והתחלפנו ביננו, באדיבותו הרבה של הנהג שהיה סבלני והעביר אותנו ממקום למקום על תקן "שטל"…
האמנית הראשונה שאצלה התארחנו הייתה הפסלת אנה לזובסקי. אנה מפסלת בברונזה והסבירה לנו על תהליך היציקות ועל הכנת העבודה לקראת היציקה. ההסבר היה ממש מרתק, העבודות היו מרשימות והנה כמה טעימות ממה שחווינו
 |
| בסטודיו של אנה לזובסקי |
 |
| פסלי ברונזה של אנה לזובסקי בביתה |
 |
הפסלת אנה לזובסקי
האמנית השנייה אצלה התארחנו הייתה אמנית הזכוכית שרית לפיד שאף ארגנה עבורנו את המפגש המיוחד הזה. שרית עושה עבודות זכוכית שונות- גופי תאורה מיוחדים, מדפי זכוכית צבעוניים, כלי בית ותכשיטים
|
 |
שרית לפיד- אמנית זכוכית
אמן נוסף שקיבל את פנינו יפה היה דן מ"סטודיו דן". כבר בחצר קיבלו את פנינו פסלי קרמיקה מקוריים עם מוטיביים ימיים, אבל בפנים חיכתה ההפתעה של פסלים מוכנים ליציקת ברונזה אף הם
|
 |
| דן ויצירות קרמיקה בהשראת הים |
 |
| בסטודיו דן, הסבר על ההכנה ליציקות ברונזה |
בקדימה יש גם שיא גינס אחד מקורי- סוס עץ נדנדה הכי גדול בעולם. כדאי לתאם ביקור ולשמוע את הסיפור של הבנייה
 |
| סוס הנדנדה מהעץ הגדול בעולם, שיא גינס ישראלי |
כדי להתרשם מהטיול המזמר בעקבות רחל שפירא, מזמינה אותך לבקר כאן- זו שנולדה ליד הים ועד הפעם הבאה, צאו טיילו ומלאו את הארץ…
