הן חלמו, העיזו והגשימו. כל אחת בתחומה. טיול נשים, בעקבות סיפורי נשים ליתר דיוק והפעם באזור השרון.
הנוסעים על כביש 2, כביש החוף, גבעת אולגה היא עוד מחלף עפי"ר. הפעם אנחנו ניכנס פנימה. נרד במחלף, נעלה על הגשר ונמשיך ישר מערבה עד סוף הכביש בכיכר בכניסה לכפר הים. נמצא חניה סמוכה וניכנס לכפר הים.
 |
| אני על רקע הגבעה עם ביתם של הזוג חנקין, אחרי סערות ינואר 2013 וסחף אדיר שכיסה את החוף |
כפר הים, פרויקט שנוי במחלוקת בשל קיום מעל 500 דירות מגורים פרטיות בצמידות לים (היתר חוקי ניתן רק למלונות) יושב על שפת "מפרץ בנימין" לרגלי גבעת כורכר. על הגבעה נמצא מבנה שעבר שימור. מבנה זה בעל שני חדרים (כיום מסעדה עם מרפסת סגורה ענקית) נבנה בשנות ה- 30 ע"י יהושע חנקין עבור אשתו שהיתה אז אישה קשישה ורתוקה למיטה. כל השנים נהגה אולגה חנקין לשבת שעות ליד החוף ולחלום…
אולגה בת למשפחת בלקינד, מאנשי הביל"ויים, עסקה במקצוע המיילדות ויילדה תינוקות לנשים יהודיות וערביות גם יחד אך נותרה ללא ילדים בעצמה. היא בעצם האישה שמאחורי הגבר. כבר מגיל צעיר למדנו בבית הספר שיהושע חנקין היה "גואל האדמות". הוא דמות מיוחדת ומורכבת, אולם היא האישה שבזכותה יכל להגשים את חלומותיו. שנים רבות היא היתה המפרנסת ובזכותה ובזכות בני משפחתה שערבו לרכישות הגדולות שלו, הצליח י. חנקין בשגעון האדמות שלו.
 |
| אולגה ויהושע חנקין |
מספרים שכאשר הזוג חי ביפו, שמעה של המיילדת "המוסקביה" הגיע עד סוחר קרקעות מוסלמי אשר אשתו הרביעית, הצעירה, התעקשה שאולגה ציילד אותה. כאשר נולד הבן, שמח האב ורצה להעניק מתנות רבות לאולגה המיילדת. אולגה נהגה כמנהג המזרח ושלחה את בעלה, יהושע חנקין לקבל את המתנה. כל מה שיהושע חנקין ביקש היה את הזכות לגשת למכרז על אדמות שטח שנקרא "דורה". הוא אכן זכה במכרז ואדמות דורה הן רחובות….
אולגה היא דמות מרתקת בפני עצמה, שכבר מגיל צעיר עזרה בפרנסת המשפחה כעובדת בחברת טלגרף. בין קירות המסעדה ניתן לראות תמונות שלה מתקופות שונות בחייה.
 |
| אולגה חנקין מימין, לצידה בשחור- מניה שוחט |
מכאן אפשר לצאת לטיול רגלי על החוף, לכיוון צפון. או לחזור לרכב ולהמשיך כקילומטר צפונה לנקודה בה נשפך נחל חדרה לים, ליד תחנת הכוח וכאן נפרשת לפנינו טיילת פארק חדרה.
 |
| אנדרטת אבשלום פיינברג בטיילת שפך נחל חדרה |
עולים במדרגות לכיוון דרום ורואים משמאלנו גבעת חול עם שתי שורות דקלים המובילה לאנדרטה לזכרו של אבשלום פיינברג. לא על אבשלום ובלדת "אלף הנשיקות" נספר ואף לא על מחתרת ניל"י. אלא על האמא של אבשלום פיינברג. פאני פיינברג היתה אחות צעירה לאולגה חנקין. גם היא למדה מקצוע "פרה-רפואי". היא למדה רוקחות, אולם לא עסקה בכך (לשתי האחיות, אחות נוספת- סוניה, ששימשה רופאה). פאני שנישאה ללוליק (ישראל) פיינברג, שומר אגדי, הגיעה לחדרה כנציגת משפחת חנקין. קנו שם אדמות והיא דאגה לארח את כל המי ומי, אהבה לטפח את ה"גניק" (גן קטן בחצר הבית) ושמע האירוסים שלה הגיע אף עד לברון רוטשילד שביקש ואף קיבל ממנה עציץ אירוסים.
למרות התאלמנותה בגיל צעיר יחסית, המשיכה להחזיק את הבית כמוקד משיכה ואף טרחה לשקם אותו לאחר ההרס והחורבן בפרעות 1920 וזאת למרות שהבן האמצעי, אבשלום, היה בגדר נעדר והבית כבר לא היה כמו בימי זוהרו.
מכאן נחזור לרכב וניסע לקיבוץ שדות ים. נחנה את הרכב בחניה המרכזית של הקיבוץ ונצא לכיוון המדשאה שממערב חדר האוכל. כאן מצוי גן פסלים של יעל ארצי. יעל ארצי, פסלת בעלת שם בינלאומי שחיה ויוצרת מעל 40 שנים בקיבוץ שדות ים. ארצי עלתה לארץ במסגרת העלייה לנוער ויודעת נפש העולים והמהגרים שנמצאים בנקודת שיווי משקל עדינה בין שמירה על "זכרונות בית אבא" לבין התערות כאחד המקומיים כפי שבא לידי ביטוי בפסל שלה שניתן לראות מעין קיר ומאחוריו שק. השק עם העבר או השק עם המטלטלים במעבר הגדר/חומה. וכל אחד יחליט אם הוא מעביר את השק שלו או משאיר אותו מאחור. יעל ארצי, עדיין עובדת פיזית בפיסול באבן- בזלת, גרניט (גם במתכת ובעץ). בין עבודותיה שבארץ: אנדרטה ליצחק רבין ז"ל בכיכר רבין בתל אביב, גן "הביצה שהתחפשה" בגני סיפור בחולון ועוד… הסטודיו של יעל, נמצא בקיבוץ ואם היא לא נמצאת (כי היא עובדת מעת לעת בחו"ל) אז אולי בעלה יסכים להראות לכם את המקום.
בקיבוץ שדות ים נמצא גם בית לזיכרה של חנה סנש. חנה סנש, נערה מהונגריה, פיתחה מודעות יהודית למרות הבית "המתבולל" בו חיתה. היא החליטה לעלות לבדה לארץ בגיל 18 ולמדה אצל חנה מייזל שוחט בבית הספר לפועלות בנהלל (אבל זה כבר סיפור לטיול אחר…). לקראת סיום הלימודים הסתובבה בארץ לתור היכן להשתקע ומצאה את אוהלי שדות ים על שפת הים כמקום לעבור אליו. התנדבה ליצור קשר עם יהודים באירופה, עברה קורס צניחה וצנחה מעבר לקווי האויב בזמן מלחמת עולם שנייה. היא נתפסה בידי הגרמנים והוצאה להורג. חנה סנש כתבה יומן ושירים אשר חלקם הולחנו. בשדות ים נפתח מוזיאון "בית חנה סנש" המספר בצורה מרגשת את סיפור הצנחנים העבריים במלחמת עולם שנייה ואת סיפורה של חנה סנש בפרט.
להזמנת ביקור: טלפון: 04-6364548
 |
| חנה סנש |
פנינו לזכרון יעקב לבית אהרונסון. לא זה המקום להכנס לדיון בנושא מחתרת ניל"י והשפעתה על האסטרטגיה של הבריטים במלחמת עולם ראשונה, כיבוש הארץ ומתן המנדט ליהודים. מה שניתן להסכים עליו הוא שהאנשים שפעלו במסגרת המחתרת, היו צעירים חדורי אידיאולוגיה ורצון לאומי שהיו מוכנים לחרף נפשם בעבור רעיון ציוני. בין האנשים שפעלו במחתרת ניל"י ומצאו את מותם על רעיון אוטונמיה עברית היתה שרה אהרונסון. הבחורה התיימתה מאם בגיל צעיר וניהלה את הבית על 7 בני המשפחה ביד רמה. אהבה לרכב על סוסים והיתה דעתנית. היא נישאה לסוחר יהודי מתורכיה ותוך כדי נסיעה ברכבת מא"י לתורכיה נחשפה למראות הקשים של טבח התורכים בעם הארמני. החשש לגורל המיעוט היהודי בא"י גרם לה לחזור לארץ כעבור שנה ולהקים יחד עם אבשלום פיינברג, חברים ובני משפחה את מחתרת ניל"י.
 |
| שרה אהרונסון ואבשלום פיינברג |
בבית משפחת אהורנסון הקימה רבקה, האחות הצעירה למשפחת אהרונסון, את מוזיאון ניל"י. רבקה נפטרה בגיל 90 ברווקותה. אולי ישנם עוד אנשים הזוכרים שקיבלה את פני המבקרים בבגדים לבנים (עד שנות ה-80'). באתר האינטרנט של הסופרת והמחזאית נאוה מקמל עתיר ישנו מכתב מרגש שכתבה לכבוד יום השנה לזיכרה של שרה אהרונסון, החל באוקטובר, והחלטתי לשתף אתכם בו:
"שרתי היקרה, לפני שלושה שבועות
התחילה שנה חדשה
שוב סתו שרתי, ובזכרון יעקב
אספו כבר את סכך הסוכות
כבר קריר כאן בערב ובבתי הקפה
יושבים בחולצות ארוכות.ברחוב הראשי בו הלכת ,שרתי
פורחות להקות תיירים
איזה קסם אולי מושך את הלב
לסיפור מימים אחרים.את לא כאן שרתי, אך בגן-טיול
עוד אם ובתה הצוחקת,
ורק בבית שלך איש לא גר , שרתי
וגדול , וגדול בו השקט.
בבית שלך שברחוב המייסדים
כמו נעצר השעון
כי הבית שבו עברה ילדותך
הוא עכשיו, שרתי, מוזיאון..
והולכים תיירים אחרי סיפורך
אל אחוזת ביתך היפה
וכאילו את כאן מקבלת את פני
הבאים אל הזמן שקפא
.
עוד תלויה שמלתך בחדר האמבט
עוד נמצאת הגומחה במשקוף
בו החבאת אקדחך הקטן, שרתי,
האקדח בו חתמת את הסוף.
תשעים ושתיים שנים עברו שרתי,
תשעים ושתיים שנים ,הידעת?
שכל מה שהכרת שרתי השתנה,
הכל כבר אחר כאן… כמעט.
פני הארץ שונו, האנשים השתנו
אפילו העברית כבר אחרת
חשבת ששכחנו אותך , שרתי..
אבל אנחנו אומה שזוכרת
הביטי סביבך כאן בכל אוהבייך
שבאו לחלוק לך כבוד
רב מספרם, שרתי, שרתי
רב מספרם עד מאד
נדמה לי שאת מחייכת עכשיו,
כבר למדתי להכיר חיוכייך
אמיצה היית שרתי בלכתך
ואמיצה עד מאד בחייך.
חזונך הן תראי, שריר וקיים
לא היה קורבנך לשווא
התגשם חלומך על ארץ ועם
שכמו אז עוד נלחם על חייו…
11 אוקטובר 2009
כ"ג תשרי שנת תש"ע
שרתי היקרה לפני שלושה שבועות
התחילה שנה חדשה..
יש נשים רבות שחיות ביננו היום, יוצרות, יוזמות, נלחמות להגשים את חלומותיהן. צאו, טיילו ומלאו את הארץ
