אי שם בשנת 2013, הוזמנתי על ידי מטיילת, שבאמת נגעה לליבי, לערב הוקרה שערכו בקיבוץ שריד לצפירה יונתן. צפירה היתה אשתו הראשונה של נתן יונתן ואם ילדיו- ליאור ז"ל (שנהרג במלחמת אוקטובר 1973) וזיו יב"ל.
צפירה סיפרה על הקשר שנרקם בינה כחניכה לבין המדריך – נתן יונתן עוד בתחילת שנות ה-40'. הקשר הזה הביא אותה בעקבותיו לקיבוץ שריד. (נתן יונתן הגיע לשם במסגרת גרעין השומר הצעיר) זה היה כנראה רק עניין של זמן עד שצפירה שבהכשרתה הייתה מוזיקאית, קיבלה עליה את "צו התנועה" ונכנסה ללא ניסיון קודם, ללמד שעתיים בשבוע כל כיתה ואף לנצח על המקהלות. צפירה סיפרה בחיוך ש"הנה תלמיד עם שפתיים חזקות- הוא יקבל לנגן על חצוצרה…" וגם הילדים כמוה, קיבלו את דין התנועה…
 |
| צפירה יונתן מפליאה לנגן על המפוחית |
צפירה שציינה במהלך הערב את גילה (87), פתחה את המפגש בנגינת פסנתר ואח"כ לקחה את המפוחית וכולנו הצטרפנו אליה. היא לא רק ניגנה אלא ברור שהנחתה את הערב בסיפורים ושירים במרץ רב ובחיוניות רבה. כמובן שהקהל הצטרף אליה בשירה.
על הפסנתר ניגן אילן קפלנר ועל המנדולינה הפליא אפרים רוזן. בנוסף אליהם ניגנו גם בועז על החצוצרה ועדה רמון שסיפרה על החוויה כתלמידתה של צפירה (ובהמשך כמנצחת מקהלות בזכות עצמה). בין הנגנים שליוו את צפירה, הפליא על האקורדיון גיורא כהנא, שלצד עיסוקיו הרבים הוא גם צייר שמתמקד בעיקר בציורי אנשים. בזמנו הוא נהג בשעות הפנאי לצייר דמויות של חברי הקיבוץ וביניהן גם צייר את צפירה, ולכבוד האירוע הביא את התמונה שתלתה כתפאורה יפה.
תמונות נוספות של ניתן לראות בקישור המצורף- גיורא כהנא היה מרגש לשמוע גילגולם של מנגינות רוסיות אל מילים של נתן יונתן. את הסיפור מאחורי השיר "שני אלונים" על אותם שני עצי אלון שנשתלו ליד ביתם של צפירה ונתן בשריד. השיר הפך לשיר זכרון לליאור ואמנון שנהרגו במלחמת אוקטובר 1973.
במהלך הכנת טיול בגן לאומי חוף השרון עם שירי רחל שפירא, נחשפתי לסיפור גם על השיר "דוגית נוסעת" של נתן יונתן. צפירה צחקה ואמרה שכשהעירו לנתן על כך שהדוגית נוסעת ולא שטה – זוהי חירות של משורר… ובארכיון של שפיים סיפרו לי איך נתן יונתן שהתארח בבית המרגוע של הקיבוץ בשנות ה-40 חזר יום אחד מבילוי על חוף הים ונתן לאקונומית של בית המרגוע על דף נייר את מילות השיר שהוקדשו לילדי שפיים. השנה היתה 1944
 |
| הסיפור הובא לידיעתי ע"י זלמה פלג מקיבוץ שפיים |
בחודש מאי 2013 הוציא זיו יונתן דיסק עם שיריו. במפגש בקיבוץ שריד הציגה צפירה את עטיפת הדיסק והכריזה עליו בהתלהבות. זה כמובן שלח אותי לקרוא מספר ראיונות שערכו איתו, כשהדבר הבולט הוא זמן ההמתנה או כמו שאני מכנה את זה – "ההבשלה" שלקח לו להוציא את היצירה שלו החוצה. לצאת מהשכול, מהיותו "אח של", או "בן של" וליצור בעצמו. יש לו ערוץ ביו טיוב וניתן להתרשם מכמה מהשירים בעצמכם או פשוט לרכוש את הדיסק
וזה המקום להגיד תודה למטיילת משריד, שזרקה לי את הכפפה ואני לקחתי בשתי ידיי וקיבלה את פניי והבטיחה את מקום הישיבה בחדר הקטן שהיה ממש צר מלהכיל…
רואים? זה הדבר שהכי מרגש אותי- שנוצר קשר ביני לבין המטיילים, נוצר שיח ויש המשכיות שמובילה אותנו למקומות קסומים… זכיתי !!!
