צבעונים בכורכרי מעגן מיכאל

רכסי הכורכר שליד החוף מחביאים בתוכם פריחה משגעת החל מהסתיו ועד סוף האביב. בסתיו אפשר לראות סתווניות, נרקיס סתווי ובהמשך עם בוא החורף מגיעות הרקפות. כמויות מרהיבות של רקפות, מורוד עז ועד לבן – הן פשוט נמצאות כאן בשפע ואז מגיעות הכלניות האדומות ובינהן גם פרטים ממשפחת הסחלבים, סביונים, ציפורני חתול ושאר צהובים וגולת הכותרת – צבעונים. הגבעה כאן נקראת למעשה באפליקציית הניווט – גבעת הפרחים… אנחנו נוהגים לקרוא לה גבעת הצבעונים, אבל היא יפה החל מהתיו ועד סוף האביב

מה שגורם כאן להתלהבות זה הכמויות. כתמים כתמים, מצבורים שנראים כמו זר-פרחים ובודדים, כאלו שפורחים מתוך ובצמוד לשיחים וכאלו שנמצאים בלב "האחו".

הכורכר הוא למעשה שכבות של חול ושרידי בעלי חיים כמו שברי צדפים ועצמות קטנות של יצורים קטנים. זהו בית גידול מיוחד בעת העתיקה נהגו לחצוב את הכורכר לאבני בנייה וגם בעידן שלנו נהגו לעשות כך עד שהכירו בחשיבותו לעולם החי והצומח.

רכס הכורכר כאן נמצא בלב שטח בריכות לגידול הדגים של קיבוץ מעגן מיכאל. במקום מפעל עם 4 קירות יש לנו אזור ענק שהוא למעשי אזור תפעולי שיש בעיה שנסתובב בו. יש כאן מתקנים שונים, משאבות, חשמל, ציוד יקר ולכן הגישה אינה חופשית לגמרי.
אפשר להגיע לחנייה של בית העלמין של הקיבוץ ומשם זה כבר 5 דקות ברגל אל שתי גבעות כורכר יפות כמעט כל השנה.הפריחה היפה כבר בפברואר, אבל הצבעוניים עולים החל ממחצית פברואר עד סוף מרץ, תלוי מזג האוויר כמות הגשמים וימי היובש בינהם

בארץ הם נקראים צבעונים ושייכים למשפחה אבל מופיעים באדום. אפשר להבחין בעלים צמודי הקרקע שמסולסלים עוד לפני הפריחה עצמה. במרכז כל פרח יש את האבקנים בשחור וסביבם "עטרה" זהובה-צהובה. בהחלט פרח מרשים. שימו לב שכשהם פורחים מוגנים בתוך איזה שיח, הם גבוהים יותר מאשר כשהם חשופים, כפי הנראה נועד להלביט עצמם כלפי המאביקים, בין ענפי השיחים.

בלועזית הוא נקרא "טוליפ" כנראה גילגול השם מהמילה הטורקית "טורבן" ובאמת התפוצה העיקרית היתה במזרח התיכון. החל מהמאה ה-16 נעשו נסיונות לאקלם אותו באירוה והחל מהמאה ה-17 התחיל סחר אפילו בבורסה ועד היום הולנד נחשבת המדינה שפיתחה זנים רבים ומתמחה בגידולם. אנחנו כאן נהנים מהמין של צבעוני ההרים שגדל באופן טבעי אצלנו גם על סלעי כורכר כמו כאן במעגן מיכאל וגם בכורכרי שמורת הבונים וגם על סלעי גיר כמו בכרמל. (שימו לב להבדל בין צבעוני ההרים לצבעוני השרון אותו אפשר למצוא במספר מקומות בשרון כמו בחורשת הסרג'נטים בנתניה)

ובינתיים – צאו, טיילו ומלאו את הארץ רק תשאירו נקי ומבלי לקטוף….